סעיף ד - 737

בדיני מוקצה

הרב וו. ראזענבלום

תושב השכונה

בשו"ע אדמו"ר הזקן הלכות שבת סימן שט באמצע סעיף ד, וז"ל: . . אלא שאם אפשר לנער האיסור ממנו מיד צריך לנערו מתחלה ואח"כ יטלטל ההיתר בלבד למקום שצריך אליו ואם א"א לנער או שיהי' איזה הפסק בדבר המותר . . מותר לטלטל ההיתר עם האיסור שעליו. עכ"ל.

וכן על דרך זה כתב בסימן שי סעיף יז, וז"ל: אם אפשר לנער האיסור בלבדו צריך לנער מתחלה ואח"כ יטלטל הכלי עם ההיתר למקום שירצה ואם א"א לנער האיסור בלבדו מבלעדי ההיתר ינער גם ההיתר עמו אם אין הפסד בניעורו. עכ"ל בנוגע לעניננו.

ולכאורה הפירוש במה שכתב "אם אין הפסד בניעורו" הוא שאין הפסד בדבר ההיתר, שהרי בנוגע לניעור האיסור (שהזכיר קודם לכן) לא הזכיר דבר זה. אבל בסימן רעז סעיף ו, כתב וז"ל: . . ואם צריך לגוף השלחן לטלטלו למקום אחר אם אפשר לנער ממנו הנר . . ינערנו . . ואם א"א לנער (כגון שהוא צריך עוד לנר זה במקום האחר או שיש חשש הפסד בניעור זה שלא ישבר הנר). עכ"ל בנוגע לעניננו.

וצריך להבין, שהרי הנר הוא דבר האסור בטלטול, ומצד חשש שבירת הנר מתירים טלטול השלחן מבלי לנער הנר מהשלחן.

ושאלתי זאת לחכם אחד וענה לי שבסימן רע"ז מדובר בנר שבעצם הוא כלי שמלאכתו לאיסור, ומותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו, רק שעכשיו הוא אסור מחמת שנעשה בסיס לשלהבתו הדולקת בו (עיין בסימן רעט).

משאכ בסימן שט (הנ"ל), שם מדובר במוקצה ממש, שאסור לטלטלו גם לצורך גופו ומקומו, ולמוקצה כזה אין חוששים אם על ידי הניעור יהי' איזה הפסד. ואם מטלטל את זה בלי ניעור הרי זה טלטול לצורך המוקצה.

אבל נוסף לזה שעדיין צריכים ביאור, שהרי נר זה עכשיו הוא בסיס לדבר האסור, ואסור לטלטלו כמו שאסור לטלטל מוקצה ממש, ונמצא שהוא מטלטל השולחן עכשיו לצורך מוקצה ממש.

עוד זאת, שהרי כתב אדמו"ר הזקן בסימן שח, סעיף ה, וז"ל:

וכן סכין של שחיטה ושל מילה . . אסור לטלטלה אפילו לצורך גופם ומקומם . . אבל בעוד ששאר הסכינים בתוכו מותר לטלטלו אע"פ שסכין זה ג"כ בתוכו והוא שא"א לנער סכין זה מהנדן או שיש חשש הפסד אם ינערנו. עכ"ל בנוגע לעניננו.

הרי משמע לכאורה שם שגם אם חשש ההפסד הוא במוקצה שהוא אסור מחמת גופו ומקומו (שהרי שם מדובר במוקצה מחמת חסרון כיס), מותרים לטלטל מוקצה זה כדין בסיס לאיסור ולהיתר.