סעיף יט - 923

רפואה ע"י ישראל בשבת

הרב גבריאל ציננער

רב ומו"צ בבארא פארק, ומחבר ספרי 'נטעי גבריאל'

הרמ"א סי' שכ"ח סכ"ז כתב, דמה שאינו מאכל ומשקה בריאים דאסור לאוכלו ולשתותו לרפואה זהו דוקא מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך בבריא, אבל אם נפל למשכב שרי. ונתקשו בזה האחרונים דזה סתירה למסקנת ההלכה כאן דשבות ע"י ישראל אסור, והלוא לאכול ולשתות תרופות הוא ג"כ שבות, גזירה משום שחיקת סממנים, והישראל שאוכלו ושותהו עובר עליו. ותירץ המ"ב ס"ק קכ"א בשם הרדב"ז דמשום שאכילת תרופות מותר לבריא, ולא נאסר אלא לחולה הוי שבות זו קיל משאר שבותים לכן לא נאסר אם חלה כל גופו עיי"ש.

אבל השו"ע הרב סי"ט ביארו באופן אחר, וז"ל: לאכול מאכלים שהם לרפואה, אע"פ שיש בזה איסור מדברי סופרים משם גזירת שחיקת סממנים, התירוה חכמים למי שחלה כל גופו, כיון שהוא דבר שאי אפשר לעולם לעשותו ע"י נכרי. עכ"ל. וכ"כ הבית מאיר בסל"ז. וכתב הקצות השלחן סי' קל"ד בה"ש סק"ז ד"ה והנה לפי, וז"ל: דלפי טעמו של השו"ע הרב מתבאר דרפואה חיצונית כמו סיכת שמן לרפואה על גופו ע"י ישראל אפי' כשחלה כל גופו, כיון שזה אפשר ע"י נכרי, והדרא לכללא דשבות שיש בו מעשה אסור ע"י ישראל, אבל לפי טעם הרדב"ז גם רפואה של סיכת גופו בשמן מותר עיי"ש, ונפק"מ בנותן זריקה בגופה ע"י ישראל דלשיטת השו"ע הרב אסור דאפשר ע"י נכרי. ולשיטת הרדב"ז מותר.

ומצאתי מחלוקת בין שני גדולים בדברי השו"ע הרב, דבשו"ת אבנ"ז סי' שצ"ד אות ג' ובספרו אגלי טל מלאכת טוחן סי' ל"ח אות י"א, כתב להגה"ק בעל שפת אמת מגור, וז"ל: בהרב מלאדי ז"ל ראיתי דאכילה ושתיה לרפואה התירו משום שאי אפשר על ידי נכרי, ועיקר הסברא לקוחה וכו' ואינו דומה וכו' כי גם אכילה ושתיה אפשר ע"י נכרי, דאפשר שיתחוב לו הנכרי לתוך בית הבליעה כהא דמס' כתובות דף ל' ע"ב, וכל שכן שתיה שבקל יכול הנכרי לשפוך לתוך גרונו. עכ"ל.

והשפת אמת השיב שם בתשובה האחרת סי' שצ"ה אות ח', דכתב שם האבני נזר: מה שהשגתי על הרב מלאדי ז"ל יישב כבוד תורתו שליט"א וכתב דמ"מ הרפואה בא על ידי בליעה, וזה עושה ישראל בעצמו דאע"ג שתחב לו הנכרי בבית הבליעה מ"מ צריך הישראל לבולען עי' תוס' כתובות שם ד"ה ואי עכ"ד. וע"ז השיב האבני נזר להשפת אמת, דמ"מ אי אפשר לפרש דברי הר"ן והרמב"ן כהשו"ע הרב, דבשבת דף קי"א תנן החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ ותניא שם לא יגמע ופולט אבל מגמע ובולע, והכי קי"ל להלן בסל"ב, וכתב הרמב"ן והר"ן שם דזהו דוקא במיחוש בעלמא אבל אם נחלה כל גופו מותר, ועפ"ז כתב האבני נזר לחזק קושייתו על השו"ע הרב, דרפואה כזה דמגמע ואינו בולעו ודאי יכול הנכרי לעשות לישראל וא"כ למה מותר בחולה גמור, מאי שנאי מכל שבות שעל ידי ישראל. וחולק האבני נזר על השו"ע הרב ונתן טעם אחר למה אכילת תרופות מותר גם להרמב"ן עיי"ש.

וי"ל, דשיטת השו"ע הרב דלא פלוג רבנן בדבריהם כיון דע"פ רוב אפשר לאכול הרפואה ע"י נכרי לכן בכל אופן מותר, ולהכי החושש בשיניו ונחלש כל גופו מותר לגמוע את החומץ. ולפ"ז גם סיכת שמן מותר לחולה במצב כזה, כן נראה לולא דבר הקצות השלחן.