סעיף כז - 826

צביעה ע"י אוכלין בבגד אדום - בשבת

הרב ישכר שלמה ביסטריצקי

כולל צמח צדק, ירושלים עיה"ק

בשו"ע אדה"ז סי' שכ סעי' כז כתב "האוכל תותים או שאר פירות הצבועים, צריך ליזהר שלא יגע בידיו צבועות, בבגדיו או במפה, משום איסור צביעה, ואע"פ שמקלקל הוא, וכל המקלקלין פטורים, מ"מ אסור מד"ס, ויש מקילין, משום שאינו אלא דרך לכלוך, ואין בו משום צובע כלל, ויש להחמיר, וכ"ש בבגד אדום שאינו מתקלקל כלל". ומקור דבריו מהמ"א ס"ק כה "ונ"ל דבבגד אדום, כ"ש דאסור לקנחו דמתקן הוא".

וצ"ע בלשונו שכתב "וכ"ש בבגד אדום שאינו מתקלקל כלל", ולא כתב כבמ"א "דמתקן הוא". דהרי בסי' שכח סעי' נג, כתב כן בדין חולה "אסור להניח בגד על מכה שיוצא ממנה דם מפני שהדם יצבע אותו, ואף על פי שמקלקל הוא, מ"מ אסור מד"ס, וכ"ש בבגד אדום שמתקנו". ומדוע בסי' שכ הנ"ל לא כתב כן.

ובד"א נראה לבאר, ובהקדים, שכשנגשים להלכה זו, אפשר לבארה בשני אופנים, א. שאין דרך לצבוע באלו הדברים, ולכן אם צבע את המפה זה כדרך לכלוך ומקלקל. ב. שהדרך לצבוע, ואם צביעה זו היתה נעשית שלא בדרך לכלוך, אלא לשם צביעה, היתה זו צביעה גמורה.

ולפי האופן הראשון כיון שכשמבארים את ההלכה באופן כזה, שהנוגע בידיו צבועות במפה הוא מקלקל (כיון שאין דרך לצבוע), לכן, כשההלכה ממשיכה את הדין לגבי בגד אדום, כוונתה לומר ששם אין את הבעיה של מקלקל (כיון שהבגד כבר צבוע), אלא הוא מתקן - לשלול ממה שלמדנו עד עתה.

משא"כ אם נגשים להלכה באופן כזה שהנוגע בידיו צבועות במפה, הוא באמת צובע (מתקן - כיון שהדרך לצבוע), אלא שכיון שכאן מדובר בדרך לכלוך, ולא לשם צביעה, לכן הוא נקרא מקלקל, אבל אם זה בגד אדום - יורדת לנו הבעיה של מקלקל (וממילא חוזרים למצב של מתקן).

והנה אדה"ז בקונטרס אחרון סי' שב סק"א כתב "והא דאסור ליגע בידיו צבועות במפה היינו משום שהמפה דרכה בצביעה, ואילו היה עושה כן כשלא כדרך לכלוך, היתה מלאכה גמורה, והיה מתקן, ועכשיו הוא ג"כ עושה המלאכה עצמה, באותה מפה עצמה, אלא שהוא מקלקל, ומ"מ מעין מלאכה הוא עושה, לכן אסור מד"ס". ודבריו כאופן השני הנ"ל, ולכן כתב "שאינו מתקלקל כלל".

אמנם, בסי' שכח ששם מלכתחילה מדובר בקלקול - דם על הבגד, שלדעת כולם אין זה דרך צביעה, לכן כשמדבר על בגד אדום כותב "וכ"ש בבגד אדום שמתקנו". וצ"ע.

ובאליה רבה כתב "כתב מ"א בבגד אדום כ"ש דאסור לקנחו דמתקן הוא ע"כ, וצ"ע דבסי' שכח סמ"ח ועוד הוא בשכ, ג כתב בשם רדב"ז סי' קלא, דעיקר דין זה הוא חומרא יתירה, כיון שהוא דרך לכלוך . . גם תמה אני שלא ראה מ"ש האגור סי' תמד על זה, ז"ל "נראה דלא מבעי' על דעת הערוך דמותר, דהכא פסיק רישי' דלא ניחא לי' בהאי צביעה, אלא אפי' למ"ד אסור, נראה דהוי דרך לכלוך, דאין דרך לצבוע באלו הדברים", עכ"ל, לכן נ"ל להקל עכ"פ באדום ואפי' בלבן שא"א בענין אחר".

ומשמע מדבריו שבכללות - אין דרך לצבוע באלו הדברים, אלא שלגבי בגד אדום פלגינן, דלדעת המ"א אסור דמתקן הוא, ולדעתו מקילין דהוי דרך לכלוך. ועפ"ז נראה לבאר דהמ"א ס"ל כאופן הא' הנ"ל. ודוחק.