סעיף ו - 817

ביאור דברי אדה"ז בסי' שיח

הרב גדלי' אבערלאנדער

מח"ס 'פדיון הבן כהלכתו'

באו"ח סי' שיח ס"ב כתב הרמ"א: "ואם קצץ פירות מן המחובר לחולה בשבת אפי' הי' חולה מבעוד יום אסור לבריא בשבת, משום שגדל והולך בשבת ויש בו משום מוקצה". ומקורו מהאורחות חיים (הובא בב"י), ושם מבואר להדיא שזהו רק בשלא נגמר בישולו, והרמ"א השמיט דיוק זה. וכתב המג"א ס"ק ח על דברי רמ"א: "ומיירי בפירי שלא נגמר בישולו, אבל בנגמר בישולו לא אמרי שגדל והולך כו'", ובסוף מוסיף: "עי' בתוס' ב"ק דמה שגדל בטל ברוב". והמחצה"ש הבין דהמג"א חולק על הרמ"א בשתיים: א) דרק לא נגמר בישולו אסור, ואילו נגמר בישולו מותר, ודלא כרמ"א. ב) דאפי' בלא נגמר בישולו נמי מותר להמג"א בגלל שמה שגדל בטל. כלומר להמג"א מותר אפי' לא נגמר בישולו מטעם ביטול, ולהרמ"א אסור אפי' לא נגמר בישולו. וכ"מ במשנ"ב סקט"ז.

והנה בשוע"ר ס"ו מביא דין דרמ"א ומוסיף דין דמג"א דבפרי שלא נגמר בישולו אסור. והי' אפשר לומר דסובר אדה"ז דכוונת דברי המג"א "ואיירי בפירי שלא נגמר בישולו" - היינו דגם הרמ"א סובר כן, והרמ"א דהשמיטו צריך לומר משום דהי' אצלו דבר זה פשוט ביותר. ואח"כ חולק המג"א על עצם דין דהא"ח. וא"כ אדה"ז פוסק כרמ"א וכביאור המג"א ודלא כפסק המג"א.

אולם דבר זה צ"ע מתרי טעמא: א) קשה לומר דהמג"א חולק על הא"ח, ולא מצינו זאת בהרבה מקומות. ב) אמאי הכריע רבינו הזקן כהרמ"א כנגד המג"א, שלכאו' הי' דרכו כדרך המג"א.

ונראה לומר דהמג"א אינו חולק כלל על הא"ח ורמ"א, ומש"כ לעיין בתוס' ב"ק הוי הסבר אמאי כשנגמר הפירי כן מותר בשבת, הלא גם אז יונק וגדל במשהו ויהא אסור בגלל מה שגדל בשבת (-ומש"כ דכשנגמר בישולו שוב אינו גדל, רצה לומר שאינו גדל שיעשו שינוי מהותו בהפירי כלומר שיהא נגמר הפירי ויהי' ראוי לאכילה, דממילא נגמר מקודם) - וע"ז אומר דבטל בשאר פרי, היינו מה שגדל ומוסיף בשבת בטל, ושייך ביה ביטול כמו בבהמה בשבת דג"כ גדל בשבת, ואפי"ה מותרת בשבת לבריא כששחטה לחולה, וע"כ הטעם משום דאינו עושה שינוי מהותו בהבהמה, דממילא ראוי בלאו ההוספה.

אבל לפי"ז צ"ע אמאי לא אמרינן דבטל גם כשנגמר הפרי ע"י הגידול? - הנה ע"ז מבאר המג"א דכשנגמר הפירי ע"י הגידול בשבת נמצא שנגמר הפרי בשבת, וזה לא שייך שיהי' בטל דכל עיקר שם פירי גמורו הוי ע"י שנגמר בשבת ולא בטיל. אבל כשהי' כבר נגמר קודם השבת אפי' שיש הוספה בשבת שפיר בטיל. ובזה א"ש מה שאדה"ז מביא דין הרמ"א עם המג"א דאין שום מחלוקת.

ומש"כ רבינו: "ואפי' הי' בדעתו מבעוד יום לקצוץ הפרי בשבת אינו מועיל, מפני שאין הכנה מועלת כלל במחובר בכיו"ב שהוא גדל והולך בשבת", היינו נמי כביאור דלעיל שגדל והולך ונגמר בשבת, אבל אם לא נגמר בשבת וכבר היה פירי שנגמר בישולו קודם השבת נתבטל ההוספה ומותרת באכילה.