קונטרס אחרון ס"ק ח [גליון] - 869
בעל שקיבל שבת לפני אשתו [גליון]
הרב חיים גרשון שטיינמעץ
ראש ישיבת מנחם מענדל ליובאוויטש - דעטראיט
בגליון הקודם לש"פ נח (גליון ב (תתסח)) העיר הרב אי"ה שי' סילבערבערג על מה שכתבתי בגליון א (תתסז) בנוגע הערתו שבגליון כג (תתסו). והנה כדרכה של תורה שזה בונה וזה סותר, הרי אין לדבר סוף, ולכן אכתוב מה שנלענ"ד להבהיר איזה נקודות, וזכות הבחירה להקוראים החשובים - מה לקרב ומה לרחק.
בגליון תתסו הביא הרב הנ"ל דעת האג"מ או"ח ח"ג סי' לח, שדן בנוגע בעל שקיבל שבת שיש מקום לאסור אשתו במלאכה (בשבילו) מדין "וינפש בן אמתך". וכתב הרב הנ"ל בפשטות להתיר, על יסוד דברי אדה"ז בקו"א סי' רסג סק"ח שחידש שם שהמקבל שבת ע"ע, הגם שקיבל כל החומרות וסייגים של שבת, מ"מ קיבל ע"ע רק החומרות שתלויים בגופו, אבל לא התלויים חוץ לגופו כגון אחר העושה מלאכה בשבילו. ולפ"ז הרי דין "וינפש בן אמתך" הוא דין שחוץ לגופו, וממילא לא חל איסור עלי' בקבלת בעלה. עכת"ד בגליון הנ"ל.
ע"ז הערתי בגליון תתסז, שיש לחלק בין גדרים דאורייתא שחל ע"י קבלתו - שבזה אין ראי' לחלק בין דינים שעל גופו לחוץ מגופו, משא"כ בנדון הקו"א שמיירי בדינים ושבותים דרבנן כמו שמפורש שם. ע"ש באורך.
ע"ז העיר הרב הנ"ל בגליון תתסח, שהגם שיש מקום לסברתי, מ"מ הרי יש כלל "כל דתקון כעין דאורייתא תקון", וממילא "אם באיסור דאורייתא אומרים שכיון שחל עליו (ע"י קבלתו) דין תורה של תוספת שבת חל עליו כל דיני דאורייתא התלויים בזה אפי' אלו שהם חוץ לגופו, א"כ כמו כן כאן הי' צריך להיות באיסור דרבנן", וכיון שפסק אדה"ז לחלק ביניהם, א"כ מסתבר שכ"ה לענין איסורי דאורייתא.
ולבאר הענין - איך אפשר לחלק באיסורי דאורייתא גופא בין אלו התלויים בגופו לאלו שחוץ לגופו - מביא מס' "שלחן המלך" (- והוא מלקו"ש חי"ט ואתחנן (ג) ס"ז והע' 28 שם ע"ש), שמבאר רבינו זי"ע גדר תוס' שבת, שאין הפי' שהזמן של תוס' שבת הוא בגדר קדושה שהזמן נתקדש, אלא שחל על האדם חיוב "הכנה" לשבת בזמן התוס'. ומביא שם ראיות מלשונות של אדה"ז, וכן מהדין בסי' תצא ס"ג שבזמן תוס' של מוצאי פסח חייב רק בשביתה אבל לא בשאר דברים התלויים בקדושת היום ע"ש. וממילא מבואר מזה "שמחלקים בתוס' שבת ויו"ט בין איסור מלאכה לשאר עניני דאורייתא הקשורים בשויו"ט, וא"כ אין כ"כ פלא אם מחלקים בין איסור התלוי בגופו לאיסורים שהם חוץ לגופו. עכת"ד הרב הנ"ל בגליון הנ"ל.
והנה עצם הסברא שבזמן התוס' יתכן לחלק בין דינים שונים וגם בדינים ואיסורים דאורייתא, כבר ציינתי בעצמי בגליון הנ"ל לאחרונים הדנים בנדוןשדומה ממש לנדו"ד (וגם נלמד מאותו פסוק) - האם יש דין של שביתת בהמתו בזמן של תוס' שבת, וא"כ לא הבנתי כ"כ מה נתוסף עם דוגמא נוספת שבזמן תוס' שבת יש שקו"ט האם אפשר לקיים מצות התלויים בשבת (כמבואר באורך בשיחה הנ"ל, שמביא שם הדיעות לגבי קיום המצות של שבת בזמן התוס' וכו'). וא"כ אפי' נניח שדמיונו עולה יפה לנדו"ד - הרי זהו בסך הכל עוד דוגמא נוספת ע"ד האפשריות שכבר העליתי בעצמי בגליון הנ"ל1.
אמנם באמת עצם השקו"ט האם יש לקיים המצוות בזמן תוס' - לכאו' אינו דומה כ"כ לנדו"ד, שהרי שם הנדון הוא האם לקיים מצות של שבת (קדוש בזמן תוס', איסור חמץ במוצאי יו"ט) בזמן התוס', וע"ז אומרים הסברא (להדיעות שס"ל שאין לקיימם) שהוא משום שהמצות תלויים בקדושת היום וממילא אינו שייך לזמן התוס' [וכמ"ש אדה"ז בסי' תצא ס"ג "ואף להוסיף מחול על הקודש א"צ כ"א לענין שביתת יו"ט ממלאכה שזה נלמד ממ"ש תשבתו שבתכם .. אבל לענין שאר דברים התלויים בקדושת היום כגון מצות מקרא קודש .. א"צ להוסיף מחול על הקודש"]. אבל כאן הנדון הוא איסורים הקשורים באיסורי מלאכה - "וינפש בן אמתך" - שבנוגע דין זה שהוא דין של "שביתה"2 שפיר י"ל ששייך גם בזמן התוס' (שהוא בעצם דין של שביתה). אלא שמ"מ ציינתי לדברי האחרונים ששקו"ט האם לחלק אפי' בנוגע דין שביתת בהמתו (ואולי י"ל שכ"ה גם בנוגע דין "וינפש בן אמתך" - לחלק) בין שבת עצמו לזמן התוס'.
בקיצור: הרב הנ"ל מוכיח מהא שמצינו שמחלקים חילוק בין מצות דאורייתא לדיני מלאכה, ולענ"ד אינו דומה לנדו"ד כיון שכאן רוצים לחלק בגדרי שביתה גופא בין דברים שחלים על גופו ובין דברים שהם חוץ לגופו ("בן אמתך"). אמנם מ"מ יש מקום לומר שדינים אלו של "בן אמתך" ושביתת בהמתו אינו חלים בזמן התוס' כמו שציינתי שם (לדברי האחרונים).
ועיקר הערתי בגליון הנ"ל הי' על מה שבנה הנ"ל יסוד לחלק בדיני שביתה גופא מדברי אדה"ז בקו"א, וע"ז כתבתי שאין הנדון דומה לראי' כנ"ל.
והנה הרב הנ"ל מתרץ על יסוד הכלל "כל דתקון כעין דאורייתא תקון", וכיון שאדה"ז מחלק באיסורים דרבנן בין איסורים שעל גופו לאיסורים שחוץ לגופו, מסתבר שכ"ה לגבי דינים דאורייתא.
ולענ"ד אינו: א) אפי' אם נניח ששייך כאן הכלל של "כל דתקון כו'", הרי מצינו כמה דינים וגזרות דרבנן שאינו כעין דאורייתא, ויש להם גדרים אחרים, וכפי שהאריכו בספרי הכללים מתי אומרים כלל זה (של "כל דתקון") ומתי אין אומרים (ראה שד"ח בערכו), וממילא פלא קצת בעיני לבנות יסודות להיתר באיסורים דאורייתא, על יסוד מה שמצינו חילוק (וחידוש) של אדה"ז בדינים דרבנן (בין תלוים בגופו או חוץ לגופו), בצירוף הכלל של "כל דתקון", בלי שום ראי' נוספת שיש חילוק בדין (דאורייתא של) "בן אמתך" בין תוס' שבת לשבת עצמו3.
ב) לענ"ד מסברא הי' נ"ל שלכאו' אין כלל הנ"ל ("כל דתקון") שייך בנדו"ד, שהרי אין הנדון כאן תקנה או מצוה דרבנן שלגביו אומרים "כל דתקון" - ע"ד בנוגע ד' כוסות (אדה"ז סי' תעב ס"ב), או ספה"ע (אדה"ז תפט ס"ו), או לולב ביום ב' (אדה"ז סי' תרמט סכ"א) - רק הנדון כאן הוא איסור (ושבות) דרבנן, והיכן מצינו לגבי איסורים וסייגים (ושבותים) דרבנן הכלל של "כל דתקון"? אדרבא, חכמים גזרו בכל מקום לפי הצורך כו', ולכאו' צ"ע (וחיפוש) אם משתמשים בכלל הנ"ל לגבי גזירות ושבותים כו' (שבזה הוא המדובר בנדו"ד)? וא"כ הרי שפיר י"ל שהגם שבדין דאורייתא של "וינפש בן אמתך" אין חילוק בין תוס' שבת לשבת עצמו (כדעת האג"מ), ומ"מ בנוגע הנדון של הקו"א בסי' רסג בנוגע אחר העושה מלאכה בשבילו בזמן תוס' שבת, שפיר י"ל שלא תקנו שבזמן זה של תוס' שבת יחול עליו האיסור של אחר העושה בשבילו, כיון שמאיזה טעם (ע' לקמן) לא ראו צורך לגזור ולאסור בזה.
אמנם באמת, הגם שבסברא הי' נ"ל כמ"ש (שלא שייך בנדו"ד "כל דתקון"), עדיין צריך עיון ובירור, שהרי לכאו' מצינו בש"ס4 שמשתמשים בכלל של "כל דתקון" גם בנוגע איסורים, ראה פסחים ל: וע"ז לד. בנוגע יין נסך דרבנן. אבל לכאו' אינו סתירה למש"כ, שהרי שם הנדון (לא שעצם התקנה של יין נסך הוא "כעין דאורייתא", אלא) לענין כשרות הכלים שהשתמשו בהם יין נסך, וע"ז קאמר הגמ' שאין לחלק בין יין נסך וחמץ, שהרי כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, וא"כ מסתבר שדיני כשרות הכלים שוים בשניהם5, אבל בנוגע עצם הגזרה כשגזרו באיזה דבר מאיזה טעם, מהכ"ת שעצם הגזרה (או השבות) תקנו לפי הדין דאורייתא, אדרבא, הרי כל גדרי תקנת חכמים הוא לאסור אפי' במקום שמה"ת הוא מותר (כשיש צורך לזה)6.
וא"כ עד"ז בנדו"ד, אפי' את"ל שעצם דין "וינפש בן אמתך" קאי גם בזמן של תוס' שבת, מ"מ יתכן שגדרי התקנה של עשיית מלאכה בשביל ישראל שקיבל שבת (כשאינו "בן אמתך" או עבדו או בהמתו כו') חלוקים מהדין דאורייתא של "בן אמתך", שיתכן שלא רצו (מאיזה טעם) לגזור על דברים שחוץ מגופו של אדם, ורק שבותים שבגוף האדם עצמו גזרו עליו בזמן ביה"ש, לדעת אדה"ז, ומ"מ אין מזה סתירה כלל ל"כל דתקנו כעין דאורייתא תקנו"7.
ג) ועיקר: כנראה ההערה שלי בגליון הנ"ל לא הי' מובן כראוי (אולי בגללהקיצור): כונתי לא הי' רק להקשות קושיא, איך אפשר לחלק בדינים דאורייתא בין דברים שעל גופו לדברים שחוץ לגופו (משא"כ נדון אדה"ז שהוא דינים דרבנן), אלא שעצם הדין דאורייתא שונה מנדון אדה"ז ביסודו. שהרי אדה"ז מדבר שם לענין קבלת שבת, ומחדש "שהמקבל שבת מבע"י על עצמו אףשמסתמא קבל עליו כל חומרות וסייגים השייכים לשבת .. מ"מ לא קבל מסתמאאלא איסורים התלויים בגופו אבל לא התלויים חוץ לגופו כגון אחר העושה בשבילו שלא יצטרך למחות, וה"ה לענין האמירה שאין בה משם איסור שליחות דהיינו מה שעושה בשבילו שאיסור זה נולד בשעת עשיית מלאכה שעושה בשבילו שנעשית ידו כידו ואיסור הבא מאיליו הוא והוא אינו עושה שום מעשה בזה, וזה ודאי לא קבל עליו כמ"ש הלבוש ומטעם שכתב מהרי"ו (וה"ה במו"ש אינו חפץ מסתמאשתומשך עליו חומרא זו) אלא דעל עצמו קבל ודאי כל השבותים" ע"ש.
ומבואר שכל יסוד דברי אדה"ז לחלק בין דברים שעל גופו לבין דברים שחוץ לגופו הוא מצד קבלתו - שהי' "מונח" בקבלתו רק שבותים שעל גופו אבל לא שחוץ לגופו, והיסוד לחילוק זה הוא דברי הלבוש שהביא, שכתב (סי' רסג סי"ז) "שאע"פ שקבל עליו הוא את השבת להוסיף הרבה מחול על הקודש .. מ"מ לאאסר אלא מלאכת עצמו אבל מלאכת חבירו לא אסר עליו", והטעם לחילוק זה (למה מונח בקבלות רק דברים שעל גופו) הוא כמ"ש המהרי"ו "כיון שעוד היום גדול בודאי כל ישראל לא קבלו כלם עליהם השבת", והיינו שזהו הטעם שאין בדעתו ובקבלתו לכלול הדברים שחוץ לגופו, אבל הכל הוא מלתא בטעמא - שהחילוק הוא מצד קבלתו [ולכאו' משמע מדברי אדה"ז - ממה שהדגיש כמ"פ "מסתמא" - שאם מקבל להדיא ע"ע גם שבותים אלו, שאה"נ יחול עליו ג"כ, שהרי אדה"ז לא כתב שאין יכול לקבל ע"ע, רק שמסתמא אינו מקבל ע"ע - והיינו שהכל תלוי אך ורק בקבלתו, וא"כ לכאו' בכחו לקבל עליו דברים אלו להדיא, רקשבסתמא תולים שלא קבל ע"ע דברים אלו מטעם שהביא מהלבוש והמהרי"ו.וצ"ע בזה].
ובזה הי' קושייתי בגליון הנ"ל, שבשלמא בנדון אדה"ז, שמיירי בדינים דרבנןשתלויים בקבלתו - שפיר יש סברא לחלק שדוקא דברים שהוא על גופו מונח בקבלתו אבל לא דברים שחוץ לגופו כנ"ל, משא"כ בדיני דאורייתא של שביתה הרי אם קיבל ע"ע דין תוס' שבת, הרי עכשיו חלים עכשיו (מצד קבלתו) האיסורים של שביתת שבת מה"ת, ואין מקום לחלק בזה ולומר שקיבל עליו רק האיסורים דאורייתא שעל גופו ולא האיסורים דאורייתא ("בן אמתך") חוץ לגופו, שהרי אין פרטי הדינים מה"ת מתחלקים ותלויים בדעתו ואיכות קבלתו - רק כיון שקיבל עליו שבת, ממילא חלים עליו כל הדינים דאורייתא של שבת.
[ולהוסיף: שאם כדברי הרב הנ"ל שיסוד דינו של אדה"ז הוא משום שכ"ה באמת מצד הדין דאורייתא - שיש חילוק בין דינים על גופו לחוץ מגופו - הרי לא הי' צריך אדה"ז להאריך לבסס שיטתו מצד גדרי קבלה - מה הי' מונח בקבלתו ומה לו, אלא הו"ל לומר פשוט, שכיון שמה"ת אין מציאות של איסורים שחוץ לגופו שחלים עליו בזמן התוס', ממילא לא תקנו דינים דרבנן שחוץ לגופו שיחול עליו בזמן התוס' ("כעין דאורייתא"), ומדברי אדה"ז משמע להדיא שמצד גוף האיסורים שפיר שייך שיחול עליו דברים שחוץ לגופו בזמן התוס', וכל החסרון הוא דוקא מצד דעתו בקבלתו].
ולכן נראה לענ"ד כמ"ש בגליון הנ"ל, שאין מדברי אדה"ז שום יסוד לדחות דברי האגרות משה (הגם שיש מקום לדחות דבריו מטעמים אחרים)8.
1) גם לא נתברר לי כ"כ למה הוצרך להביא מהשיחה, שהרי לכאו' השקו"ט בגדרי תוס' שבת אינו מוסיף כלום בהראי' שהביא, שהרי כונתו הי' להביא דוגמא לזה שמחלקים בזמן התוס' בין דיני דאורייתא, ולזה מספיק הראי' מעצם הדין בסי' תצא וכו', ומה נוגע ההסברה בהשיחה להראי' שהביא? ואולי כונתו להסביר הדבר, איך אפשרי הדבר (לחלק בין דינים דאורייתא), וע"ז הביא ההסברה בהשיחה כיון שגדר ענין התוס' הוא רק דין על האדם ולא על הזמן, שלכן י"א שאין לקיים המצות בזמן התוס', וא"כ עד"ז בנוגע מצות חוץ לגופו של אדם. אבל מ"מ לענ"ד אין דמיון לנדו"ד, וכמ"ש בפנים.
כן יש להעיר (ולפלפל), שלכאו' יל"ע האם הנ"מ שכותב בהשיחה (בחי"ט), שייכים דוקא לגדרי תוס' שבת, או שהוא גם בנוגע קבלת עיצומו של יום (המבואר בסי' רסא קו"א סק"ג), ששם בהשיחה בחי"ט לא העיר מזה כלל, אמנם בהשיחה חט"ז יתרו (ה) שמבאר שם ג' גדרים בתוס' שבת (ע"ש) העיר לאופן הג' שם שהוא "ע"ד" קבלת עיצומו של יום (עיי"ש הע' 33), ושם בהע' 31 שקו"ט בנוגע אם יש לתלות המח' בנוגע אם לקיים מצוות של שבת בזמן התוס' באופנים המבוארים שם, ולאופן הג' כתב שיכול לקיים המצות, וע"ש שנוטה שגם לדעת אדה"ז יתכן דיעה זו שיכול לקיים המצות בזמן התוס'.
ואולי י"ל שבאופן שהי' קבלת עיצומו של יום לכו"ע יכול לקיים המצות, ולכאו' כן מטים דברי אדה"ז בסי' רסז ס"ג, שלא הביא דיעות בנוגע קידוש - רק בנוגע קיום סעודת שבת, ואולי הטעם משום שע"י הקידוש י"ל שהוא קבלת עיצומו של יום - ע"ד ע"י תפלה - משא"כ בנוגע סעודת שבת יש דעיות שצ"לבגוף היום כמבואר בלשונו של אדה"ז בסי' רסז (וראה בחי"ט בהע' *28 שם). וצע"ק הלשון בחט"ז הע' 31 שמביא בחדא מחתא "קידוש ואכילת שבת" ומציין (גם) לשו"ע אדה"ז סי' רסז ס"ג (וכן בחי"ט תחילת ס"ז מזכיר קידוש) - והרי שם הביא אדה"ז דיעות רק בנוגע אכילת שבת אבל לא בנוגע קידוש, ומשמע שקידוש לכו"ע יוצא (עכ"פ לדעת אדה"ז), וע"כ שאכילת שבת שאני וכנ"ל.
ואם כנים הדברים, שבנוגע קבלת עיצומו של יום ע"י תפלה לכו"ע יכול לקיים המצות של שבת (חוץ מאכילת שבת - מטעם הנ"ל), הרי שוב אין השיחה בחי"ט שייך לנדון הקו"א ששם מיירי שכבר התפלל מעריב (היינו קבלת עיצומו של יום) כמבואר בפנים השו"ע סכ"ה, וממילא יכול לקיים בזמן זה כל המצות של שבת וכנ"ל, וא"כ אין להביא ראי' ודוגמא מהדעות שאין לקיים המצות בתוס' שבת - לנדו"ד שמדבר בעיצומו של יום שלכאו' (לדעת אדה"ז) יכול לקיים בו המצות של שבת.
ועדיין צריך עיון ובירור בהתאמת ב' השיחות - של חט"ז וחי"ט - וכל הצדדים השונים בההערות שם, ומ"מ לא נמנעתי לכתוב קצת בזה (הגם שאין הענינים עדיין ברורים כל צרכם לדידי) כדי להעיר לב המעיין.
2) ובפרט למה שהבאתי בגליון שם מלקו"ש חל"א משפטים (ב). ולהעיר שע"פ המבואר בהשיחה שם י"ל שדין "בן אמתך" אינו בגדר "חוץ לגופו" שמדבר אדה"ז (וכמו שכתבתי שם), ובאמת י"ל כן לב'האופנים המבוארים בהשיחה שם, כיון שהסו"ס הכל הוא מצד שייכות העבד לאדונו (ודלא כמ"ש בגליון שם שהוא רק לאופן הא'), ואכמ"ל.
3) אלא שבזה - לקושטא דמלתא - יתכן שצודקים דבריו (אבל לא לטעמי') לחלק בין זמן תוס' לשבת עצמו בדין "בן אמתך", וע"ד המבואר באחרונים שציינתי (לענין שביתת בהמתו), אלא שכנראה שדעת האג"מ בפשיטות שאין לחלק (להדיעות שתוס' שבת דאורייתא) ע"ש.
4) ראה המצויין בגליון הש"ס (לרע"א) גיטין סד: ובמסורת הש"ס פסחים ל:.
5) ועד"ז י"ל בנוגע דברי הרא"ש ב"ק פ"א סי' א בנוגע דין היזק שאינו ניכר שמשלמים ממיטב "כעין דאורייתא" ע"ש (ובש"ך חו"מ סי' שפה סק"ב), ששם אין אומרים כעין דאורייתא תקנו בנוגע עצם התקנת חכמים לשלם על היזק שאינו ניכר - שהרי אדרבא, מה"ת פטור על השא"נ, רק לאחר שתקנו שחייבים ע"ז, אומרים שגדרי התשלומים הוא "כעין דאורייתא".
6) העירני ח"א מריטב"א סוכה יג. ד"ה אמר רב גידל "אלמא כל דגזור רבנן הכא כעין ההוא דאורייתא גזור". ואולי שם שאני, שמוכח בסוגיא שהחכמים יסדו גזירתם על דיני אגד דאורייתא (וכמו שמדגיש הריטב"א "הכא"). ואכמ"ל.
7) ועדיין צריך בירור וחיפוש אם כנים ומתאימים הדברים (שכתבתי בגדר "כל דתקון") עם המקומות השונים שמובא כלל זה בראשונים ופוסקים. ובעצם הענין - מתי אומרים "כל דתקון" - יל"ע בשדי חמד (בערכו), וראה "התקנות בישראל" (שציפנסקי) ח"א במבוא פרק ששי שהאריך בהכללים השונים בענין זה. ואכמ"ל.
8) בנוגע שאר השגות הרב הנ"ל עלי - במה שהערתי בדין קבלת הבעל ע"י תפלה, בהזדמנות אחרת אי"ה.