סעיף יג - 829

בענין אכילת גלידה מצופה

הרב אלימלך יוסף הכהן סילבערבערג

שליח כ"ק אדמו"ר - וועסט בלומפילד, מישיגן

עיין באגרות משה או"ח חלק ד' סי' מג בענין גלידה המצופה בציפוי דק של מזונות [הנקרא "אייז קרם סאנדוויטש"], שסובר הגרמ"פ שצריך לקחת המזונות בנפרד ולברך במ"מ ואחר כך לאכול קצת מהגלידה בנפרד ולברך עליו שהכל. וכן ראיתי בכמה חוברות על הלכות ברכות שכותבין כדברי הגרמ"פ. (ואף שיש מקום לומר שרמ"פ מדבר רק במי שרוצה לאכול ה"ווייפער" בתחילה בלי הגלידה, הנה בהחוברות שלפני כותבים שלכתחילה יעשה באופן שיברך שתי ברכות).

והנה, מה שהצריך לעשות שתי ברכות הוא לכאורה בהתאם עם פסק הח"א סי' נא סעיף יג וכלל נד סעיף א (הובא בביאור הלכה סי' רי"ב ד"ה אם העיקר מעורב), דהיכא דמנכר ומובדל כל מין בפני עצמו מברך על כל מין ומין ולא אזלינן בתר רובו ולא בתר ה' מיני דגן.

והנראה לומר שמדברי רבינו סי' קסח סעיף ט' מוכח שלא כדברי הגרמ"פ, דבשו"ע סי' ריב סע' ב איתא "מרקחת שמניחין על רקיקין דקים אותם רקיקין הוו טפילה למרקחת, שהדבר ידוע שאין מתכוונים לאכול לחם". ע"כ. ועיין במ"א סי' קה שכותב "אבל במדינות אלו שמניחים המרקחת על הדובשנין שטובים למאכל א"כ כוונתו ג"כ לאכול הדובשנין ומברך עליהם" ע"כ. והנה מדברי המ"א לא מוכח אם מברכין ג"כ על המרקחת אבל בדברי רבינו בסי' קסח סעיף ט' מוכח שאין מברכין אלא על הדובשנין (המזונות) עיין שם "…אבל במדינות אלו שמניחים המרקחת על הדובשנין שטובים למאכל, א"כ כוונתו ג"כ על אכילת הדובשנין ומברך עליהם בורא מיני מזונות ופוטר את המרקחת שהיא טפילה למין דגן". והנה מלשון השו"ע סי' ריב סעיף ב' "מרקחת שמניחין על רקיקים" מוכח שמניחים המרקחת על הרקיקים רק אחרי שנאפית העוגה ונעשית רקיקה.

וא"כ נעשה הרקיק באופן שלא אפו המרקחת עם הרקיקים ומ"מ מברכים רק ברכה על הרקיק ופוטר את הדובשנין. ולכאורה כל זה שלא כדברי הגרמ"פ.

והנה מה שסובר הח"א שאם אדם אוכל שני מאכלים ביחד וכל אחד ניכר בפני עצמו שצריך לברך על כל אחד ואחד, דבר זה מבואר מהדין של משקה ואוכל המעורבין זה בזה (עיין בשו"ע רבינו סי' רב סע' יג וכג וכן בסי' רד סע' יז).

ובאמת צ"ע בדברי רבינו סי' רב סע' יג גבי מרק ומאכל שנתערבו ולא נתבשלו יחד, שכותב רבינו "...וכשאכלן ביחד א"צ לברך עליו כלום אפילו הוא שמן מפני שהוא טפל למאכל ונפטר בברכתו, ואם עיקר כוונתו הוא על המרק והמאכל הוא לצורך שתיית המרק, מברך על המרק, ואם כוונתו על שניהם אין הולכים בו אחר הרוב אלא מברך על שניהם, תחילה על המאכל ואוכל ממנו מעט ואח"כ שנ"ב על המרק . . ואפילו אם המאכל הוא מין דגן, אינו נחשב עיקר לפטור המרק בברכתו לפי שאף מין דגן שנעשה רך וראוי לשתיה כמרק אין מברכין עליו בורא מיני מזונות כמ"ש בסי' רח...", ע"כ.

והנה מה שכותב רבינו שאם כוונתו על שניהם צריך לברך על שניהם (ולא אזלינן בתר הרוב כשאר עיקר וטפל) הוא כדעת המ"א ס"ק ל'. ועיין במראה מקומות (החדשות) לשו"ע רבינו שמציין לסע' כג של שוע"ר וסי' רד סע' יז.

והנה הדין של סעיף כג הוא בנוגע עירוב של אגוז (מושק"ט נו"ס) ומשקה. וכן הדין של סי' רד סע' יז מדבר בעירוב של משקה ואוכל. ושם מבואר שבעירוב כזה לא הולכין בתר רוב והוא הדין הכא (בסי' רב סע' יג) לא הולכין בתר רוב. וא"כ לכאורה קשה מדוע בסוף סעיף יג צריך רבינו לחדש שבמין דגן ומשקה אין הדגן פוטר המשקה משום שאף מין מזונות שנעשה רך כמרק אין מברכין עליו בורא מיני מזונות, מדוע אין רבינו מסתפק בהטעם הפשוט שבעירוב משקה ואוכל לא אמרינן שהאוכל בטל להעיקר.

והנראה לומר, שבעירוב דגן ומשקה כיון שבדרך כלל חלקי דגן הם קטנים ביותר וקשה להפריד הדגן מהמשקה, א"כ לא נחשב הדגן כדבר בעין בפני עצמו נפרד מהמשקה, על כן אי לאו ההסברה של רבינו (שאף מין דגן שנעשה רך כו') היה המשקה בטל להדגן.

והנה, כל הדוגמאות של השו"ע בנוגע אכילת שני דברים יחד, במקום שהוא צריך לברך שתי ברכות, משום שנחשב כל דבר בפני עצמו, מדבר במשקה ואוכל שאוכלם יחד. ולכאורה כל זה שייך במאכל ומשקה שמכיון שיש שתי פעולות: לגימת המשקה ואכילת ולעיסת האוכל ע"כ צריך לעשות שתי ברכות. משא"כ במקום שאדם אוכל שתי מאכלים כאחד ובפרט במקום שאחד מהם נעשה כדי לאכול עם האחר ולמשל בעניינינו שה"ווייפער" נעשה במיוחד כדי לאכול עם הגלידה (וכן "איי"ז קרים קון" שנעשה במיוחד כדי לאכול עם הגלידה).

וה"ווייפער" מכיון שהוא מזונות נחשב להיות העיקר וא"כ ברכת ה"ווייפער" פוטרת הגלידה, ולכאורה דבר זה הוא במכ"ש ממילוי הנאפה עם עיסה שברכת מזונות פוטרת המילוי אף אם אוכלו אח"כ לבד (שוע"ר סי' ריב סע' ה') אם כן כ"ש הכא שהווייפער נעשה כדי לאכול עם הגלידה והוא אוכלם ביחד, שבורא מזונות פוטרת הגלידה.

וגם ראיתי שם באותה תשובה של הגרמ"פ שבדייסא במקום שמשימין הרבה חלב בתוך הדייסא ("סירייאל") וכוונתו לשניהם (הדייסא והחלב) בשוה, אז צריך לעשות שתי ברכות, מכיון שאחד הוא מאכל והשני משקה. אבל לפי דברינו מכיון שהדייסא נעשה במיוחד כדי לאכלו עם חלב וגם בפועל אוכלו עם החלב א"כ לכאורה אין מקום לעשות שתי ברכות.