סעיף י - 818
באכילת דבר המזיק בברה"נ בדברי אדמה"ז
הרב שמואל זאיאנץ
ר"מ בישיבת תות"ל - מאריסטאון
הנה בסי' רב ס"י כותב אדמה"ז: "עיקר הפרי לכך נטעוהו ענבים להוציא מהן יין וזיתים להוציא מהן שמן, לפיכך פרי הוא...", "והשמן אין מברכין עליו בפה"ע כששותהו לבדו כמות שהוא שהרי הוא מזיק לגופו ואינו נהנה כלל בשתייתוואין לברך בה"נ כלל על שתיה זו...". הנה מקור דין זה הוא מגמ' ברכות לו, ב "אלימא דקא שתי ליה אוזוקי אזיק ליה...", ולפי הרבה ראשונים וכן הוא פסק השו"ע סי' רב הנה פשטות כוונת הגמ' הוא דלא יברך כלל (ודלא כהרמב"ם דפוסק דמברך שהכל נהיה בדברו, דנראה שפי' קושיית הגמ' אברכת בפה"ע). וא"כ ישלה"ב למה כתב אדמה"ז דטעם מה שאינו מברך שום ברכה הוא משום ב'העניינים (מזיק ואינו נהנה כלל).
ונראה שמיוסד ע"ד דברי הב"ח בסי' רב שמסביר דעת הרמב"ם שגם בדבר המזיק מברך שהכנה"ב כיון שנהנה בשעה ששותה: א- לא גרע מחומץ דמזיק ואעפ"כ כ' הר"י דמברך שהכל (דלא כשיטת הטור דאינו מברך כלל), משום ד"בשעה ששותהו נהנה ממנו אע"ג דמזיק ליה בסוף חייב לברך על מה שנהנהבשעת שתייה...". ב- ראיה מהא דמברך שהכנה"ב בקמח שעורים (ברכות שם) אע"פ דקשה לגוף ומזיק לבסוף, מ"מ כיון דאית הנאה בשעת אכילה חייב לברך שהנה"ב.
והנה אדמה"ז בנוגע לחומץ פסק כדעת השו"ע רד ס"ב דעל החומץ אינו מברך כלום מפני שמזיקו, אלא דאדמה"ז הוסיף בהגדרת ההלכה שם "...חומץ גמור... אין מברכין עליו כלל מפני שהוא מזיקו ואינו ראוי לשתיה כלל...".
עוד כותב אדמה"ז בסוף הסעי' י בסי' רב "...אבל אוכלים ומשקים שהחיך נהנה מהם אע"פ שהם מזיקים וקשים לגוף, צריך לברך עליהם ברכה המיוחדת להם", אלא שהוסיף כאן "ואם אין החיך נהנה מהם אע"פ שהם יפים ומועילים לגוף אין מברכין עליהם כלל כמ"ש בסי' רד". והיינו: דאם החיך נהנה מהם (לא רק שמברך עליהם שהנה"ב גם אם מזיקו, אלא עוד זאת) מברך ברכה המיוחדת שלה.
ואפשר לומר שלכן פי' אדמה"ז כוונת הגמ' בשמן דהא דאוזיקי מזיק ליה פוטרו מברכה הוא (לא רק משום דמזיק, אלא גם) משום דאינו "נהנה בשתייתו כלל", דאם היה נהנה היה מברך שהנ"ב ואם היה החיך נהנה היה מברך אפי' ברכה המיוחדת עליהם. ולזה כיוון לומר "שאינו נהנה בשתייתו כלל....", שאין בשתיה שום הנאה כלל1. ובחומץ - דכתב אדמה"ז דמזיקו ואינו ראוי לשתייה כלל - נראה הכוונה (לא משום שאין החומץ משקה, אלא) דאין לו הנאה כלל כיון שאינו כלל לשתיה.
אבל לכאו' א"כ קשה לאידך: למה כתב הגמ' בטעם דאינו מברך משום ד"מזיק" ולא כלל גם מה ש"אינו נהנה כלל" (שיש לטעות מזה דמה דמזיק מספיק כדי שלא לברך כלל ד"אין זו אכילה" (-רש"י) או ע"ד הבנת הרעק"א שם דלא תיקנו לברך להשי"ת על מה שמזיק לגופו כו').
יתירה מזה צלה"ב לכאו': הרי בסי' רד סי"ד מבאר בדברים שאוכלן לרפואה ש"אם הם רעים שאין לו הנאה אע"פ שמתרפא מהם אינו מברך לא בתחילה...", הרי דלכאו' מה "אין לו הנאה" מספיק לומר שלא מברך כלל, וא"כ למה הוצרכו לטעם "דאזוקי מזיק" כטעם לגבי מה שאין מברכים ברכת השמן.
ואולי י"ל ע"פ ההמשך בההלכה שם בסוגריים: "ואם אינם טובים ולא רעים לגמרי יש מי שאומר שלעולם מברך עליהם שהכל". דמה שאינו נהנה (היינו "טוב" לכאו' הכוונה במה "שטעמן טוב והחיך נהנה" כבתחי' הלכה יד) אינו מספיק לגמרי לשלול לגמרי ברכת שהכל אם יש איזה תועלת להאדם שמתרפא מהם וכיוצא, ולכן בשמן אפשר דהגם שאינו נהנה מהם אין זה "טעם רע" והרי שותה לרפואה, ולכן כדי לשלול ברכת שהכנה"ב צריכים לטעם ד"אוזוקי מזיק ליה" - דכיון דמזיק לגופיה, הרי בנוסף שלא נהנה חיך בזה הרי מזיקו אינו מברך כלל (ע"ד מה שאינו מברך על רפואה שטעמו רע). ולכן כתב הגמ' העיקר מה ששולל לגמרי מלברך והוא מה שמזיק (דזה שאין לו הנאה זה אינו מספיק לשלול ממנו שהכנה"ב, וצריכים לטעם דמזיק וזהו הדגשת הגמרא)2.
ועדיין צלה"ב קצת: דהנה בסי' רח ס"ד פסק הרמ"א דבאוכל שעורים שלמים דנאכלים ע"י הדחק דמברך שהכל. והצ"צ בפסקי דינים סובר כאבודרהם שלא יברך כלל משום הגמ' ביומא דאכילת שעורים הוא מזיק והוי כשמן. אבל לפי הנ"ל צלה"ב לכאו': הרי כיון דנהנה (דזהו הטעם מה שסובר הרמ"א שיש לברך, וכמבואר בהב"י) א"כ אין מה שמזיק מספיק לשלול ממנו לברך שהכנה"ב אע"פ שנהנה (ולכאו' הול"ל בפירוש שחולק על סברת הב"י שנחשב כנהנה).
ואולי י"ל בשיטתו, דהכוונה היא דאם ההנאה היא קטנה מאד וההיזק גדול יותר אין זה נחשב כהנאה כלל3. ולזה הביא ראיה מגמ', ויוצא דבאכילת שעורים שלימים הוי היזק כזה שפוטרו מלשלם חומש דמראה שהוא היזק גדול שלכן לא הוי ההנאה הקטנה שיש לו באכילתו כאכילה כלל4.
1) והיינו דסובר דשיטת הראשונים דאינו מברך כלום אשמן הוא משום שסוברים שאין בזה הנאה כלל אבל הרמב"ם יסבור שגם בשתיית שמן ייחשב הנאה.
2) ולהשיטה דאם אינו טובים ולא רעים אינו מברך כלל, אולי י"ל דבשמן זית דיש לו חשיבות מיוחדת הו"א לברך גם כשאין לו טעם טוב.
3) ראה ריטב"א לגבי לשמן "..בעיניה אזוקי קא מזיק ליה .. האי מפסיד השמן הוא וחשוב כמזיק ולא חשיב הנאה כלל", ומשמע דמה שמזיק הוא ענין א' בזה דאינו הנאה כלל.
4) ולפי"ז יש לפרש עד"ז בנוגע לשמן זית: אף אם נאמר שיש לו הנאה קטנה בשתייתו כדברי הב"ח לשיטת הרמב"ם מ"מ ההיזק שבזה מפקיע לגמרי מההנאה זו משם אכילה (רש"י). ועדיין יל"ע להתאים זה עם דברי אדמה"ז שאין בשתיית השמן הנאה כלל.