סעיף א - 838

ברכת בפה"ג על כוס הזימון לאחר ברהמ"ז

הרב ישראל חיים לאזאר

תושב השכונה

הנה בלמדי בשו"ע רבינו הזקן בהלכות ברכת המזון סי' קצ סע' א, נעקלתי ולא יכולתי ללכת הלאה, כי המילים נראים ממש כמו חידה בלי פתרון. וז"ל:

"אחר שסיים ברכת המזון, צריך לברך בפה"ג על הכוס של בהמ"ז אפילו אם כבר בירך על היין שבתוך הסעודה, שכל מה שאוכל ושותה אחר בהמ"ז סעודה אחרת היא, לפי שבהמ"ז היא סילוק והיסח הדעת למה שלפניה, וגם א"א לשתות ולאכול בעודו מברך, ומפני זה נשתנה בהמ"ז מכל הדברים הטעונים כוס כגון קידוש והבדלה ברכת חתנים ומילה, שבכולם ברכת היין קודמת וכאן מברך ברכת בפה"ג אחר ברהמ"ז ולא לפניה אפי' אם לא בירך על היין בתוך הסעודה, ואפילו בירך הרי כשנטל הכוס בידו לברך בהמ"ז הסיח דעתו מלשתות קודם בהמ"ז, ואם היה נמלך לשתות הי' צריך לחזור ולברך, וכיון שכן למה אינו מברך בפה"ג קודם בהמ"ז, אלא לפי שבבהמ"ז הוא מודה ומשבח לבוראו על מה שאכל ושתה, הוא סילוק והיסח הדעת על מה שעשה ואפי' על [ברכת המזון] (בפה"ג) שמברך והכוס בידו לכך צריך לברך תיכף לשתייתו". עכ"ל.

המילים "אפילו אם לא בירך על היין בתוך הסעודה ואפילו בירך", לכאורה אין להם הבנה כלל. כי ממ"נ, אם החידוש הוא כאשר לא בירך על היין בתוך הסעודה, אז מה זה שמיד חוזר בו ואומר ואפילו בירך, הרי משמע שכאשר כן בירך הוא יותר חידוש, ולכאורה סותר דברי עצמו?

ואחרי עיוני בדברי הרא"ש בפרק ע"פ סי' יו"ד שזהו מקורו של הלכה זו של רביה"ז, נ"ל שיש כאן חסורי מחסרא. דהנה הרא"ש שם כותב בין השאר וז"ל: "ואין לומר משום דא"א לברך בורא פרי הגפן תחילה, שהרי אם הי' רוצה לשתות הי' שותה בלא בפה"ג, ואיך יתכן שיברך בורא פרי הגפן? דהא ליתא דהא מכי אמר הב לן ונברך אסור לשתות בלא בפה"ג". עכ"ל הרא"ש, עיי"ש.

ולפי"ז דברי רביה"ז מובנים בטוב טעם, כי דברי הרא"ש נאמרים במקרה שכבר בירך על היין שבתוך הסעודה, וא"כ אין כאן מקום לברך עוד פעם קודם ברהמ"ז, כי זה נראה כמברך ברכה שאינה צריכה או כמברך ברכה לבטלה. ועי"ז מוסיף רביה"ז עוד חידוש, ש"אפילו לא בירך על היין בתוך הסעודה", א"כ הרי אין כאן שום מניעה מלברך ברכת היין קודם ברהמ"ז, כי אין כאן משום נראה כמברך ברכה שאינה צריכה, כי אילו רצה עכשיו לשתות יין לא הי' יכול בלא ברכה ואמאי תיקנו לברך דוקא אחרי בהמ"ז ולא לפני'? וע"ז מוסיף עוד רבינו ע"פ דברי הרא"ש, שבאמת לפי ההלכה אילו רצה לשתות יין עכשיו הי' חייב לברך, ואפילו אם כבר בירך על היין בתוך הסעודה, כי מיד שנוטל הכוס בידו לברך בהמ"ז הסיח דעתו כבר מלשתות, ובמילא מיד כאשר נטל הכוס בידו אין נ"מ להלכה בין בירך על היין בתוך הסעודה ללא בירך, ובשניהם צריך לברך אם נמלך עכשיו לשתות יין. וא"כ מתחזקת הקושיא עוד יותר, למה תיקנו לברך דוקא אחרי בהמ"ז ולא לפני'? וע"ז מתרץ, ע"פ דברי הרא"ש "כי בברהמ"ז הוא מודה ומשבח וכו'".

ולפי זה צריך להוסיף בדברי רבינו כך - אפילו אם לא בירך על היין בתוך הסעודה, וא"כ אילו רצה עכשיו לשתות יין הי' צריך לברך בפה"ג ואין כאן משום חשש נראה כמברך בשא"צ, אבל לפי האמת הרי ההלכה היא שאפילו אם בירךעל היין שבתוך הסעודה הי' צריך עכשיו לברך, כי הרי כשנטל הכוס בידו לברך בהמ"ז הסיח דעתו וכו'.

ומאן דמתרגם לי דברי רבינו אלה בלי חסורא מחסרא, מובילנא לי' מאני' לבי מסותא.