סעיף א - 1073

שיטת רבינו הזקן בשולחנו בטעם תקנת התפילות (סי' פט)

הת' אברהם זגאו

תות"ל המרכזית – 770

^{א. איתא בגמ' (ברכות כו, ב): "ריב"ל אמר תפילות כנגד תמידים תקנום (אנשי כנסת הגדולה – רש"י), ריב"ח אמר תפילות אבות תקנום. תניא כוותיה דריב"ח אברהם תיקן וכו' תניא כוותיה דריב"ל וכו' לימא תיהוי תיובתא דריב"ח וכו' תפילות אבות תקנום ואסמכוהו על הקרבנות". ע"ש.}

^{ופי' הריטב"א שלפי המסקנא שיטת ריב"ח היא שהאבות תקנו התפלות לעצמם, ואנשי כנסת הגדולה תקנו התפילות לדורות וסמכו תקנתם לדורות על הקרבנות. ועפ"ז המחלוקת בין ריב"ח וריב"ל היא שריב"ל סבר שהאבות לא תקנו תפילות כלל, ואנשי כנסת הגדולה תקנו את החיוב לגמרי כנגד הקרבנות. ושיטת ריב"ח היא שהאבות תקנו התפלות לעצמם (אבל לא לדורות, כיון שלא ילפינן הלכה מקודם מתן-תורה – ע"פ מהר"צ חיות שם ע"פ ירושלמי מו"ק פ"ב), ואנשי כנסת הגדולה תקנום לדורות.}

^{ב. אבל לכאו' צריך עיון שהרי ידוע הכלל[1] שכשיש לאמורא ברייתא שתניא כוותי' אי אפשר לעשות תיובתא כיון שאין האמוראים יודעים כל הברייתות[2]. ועוד צריך עיון למה לא פריך בגמ' לריב"ל מהברייתא דמסייע לריב"ח.}

^{ג. הרי"ף (כאן) וברא"ש (ס"ב[3]), והרמב"ם הל' תפילה פ"א הלכה ה (ועי' כס"מ שם)[4] כולם פסקו כריב"ל. והקשה בלחם-משנה (שם), שלכאו' מסתבר יותר לפסוק כריב"ח כיון דהגמ' תריצא אליבי', אבל ריב"ל יש לו ברייתא כנגדו והגמ' לא חשה לתרצו.}

^{ד. בשו"ת מהרי"ט צהלון סי' ע' (הובא בא"ר סי' רלה – ואחר כך ראיתי שכן-הוא במרכבת המשנה על הרמב"ם שם) ובפנ"י כאן תירצו שהמחלוקת בין ריב"ל וריב"ח תלויה במחלוקת אם מעריב רשות או חובה[5], דלמאן-דאמר שהיא חובה סבירא-ליה שאבות תיקנום (וכיון שאין טעם לחלק בין התפילות, ולכן מסתמא כל התפילות שהאבות תקנו – תקנו בתור חובה), אבל למאן-דאמר שמעריב היא רשות, הרי שתפילות כנגד תמידין תקנו. וכיון שמעריב הוא כנגד האברים ופדרים שלא נתעכלו מבעוד יום כדאיתא בגמ' דידן, יוצא שמעריב היא רשות (שהרי אברים ופדרים אינם מעכבים הכפרה (רא"ש ס"ב כאן, תוס' שבת ט, ב ד"ה ולמ"ד).}

^{ועפ"ז מובן הטעם שהגמ' לא הקשתה על שיטת ריב"ל, כיון שסתם מתניתין כוותי'ה[6]. וגם כן מובן מה שהקשו על שיטת ריב"ח, שיש סתם מתניתין כנגדו.}

^{וג"כ מובן למה פסקו הפוסקים כריב"ל, כיון שההלכה היא דתפילת ערבית רשות (רמב"ם שם, וכ"ה בשו"ע סי' רלה), ומזה מובן שההלכה כריב"ל שסבר שתפילות כנגד תמידין תקנום.}

^{ה. אבל לפי' ביאור המהרי"ט צהלון, תמוה כיון שהקשתה הגמ' על ריב"ח מברייתא שבה מפורש שתפילת ערבית אין לה קבע (פי' שהיא רשות – עיין ברכות כז, ב), א"כ כשהגמ' תירצה שאפשר להעמיד את הברייתא כריב"ח גם כן (כיון שסב"ל שסוכ"ס תפלות כנגד קרבנות, אלא שעיקר התקנה היה מן האבות), עפ"ז מובן שנכלל בזה גם הדין שתפילת ערבית רשות. אם כן אינו מובן מאיזה טעם פסקו הפוסקים כריב"ל[7].}

^{ועוד[8], שמשמע בהדיא ברא"ש ס"ב שאפילו למ"ד אבות תקנו ואסמכוהו על הקרבנות מעריב היא רשות, וכן משמע בהדיא ברשב"א ברכות כז, ב.}

^{ו. בחידושי הצ"צ על הרמב"ם (נדפס בפסקי דינים שלו) מבואר שגם ריב"ל סבר שהאבות תקנו התפילות (לעצמם), והמחלוקת בין ריב"ל וריב"ח היא כנגד מה היה עיקר תקנת התפלות. ושם הביא ראי' מברכות (ו, א): "ואין עמידה וכו'", ע"ש, ומיומא כח, ב: "צלותי' דאברהם", ומב"מ פח, ב גבי מעשה דאליהו ומשמע מכל מקומות אלה שהיו מתפללים בכל יום.}

^{ועפ"ז אפשר לתרץ כל הקושיות הנ"ל: שעפ"ז אפשר לומר ששתי הברייתות הם לשיטת ריב"ל, וריב"ח דאמר שהאבות תקנום יש לו שיטה אחרת, ודמשמע מלשונו[9] דהאבות תקנו התפילות לעצמם ולדורות, משא"כ בלשון הברייתא אברהם תקן וכו' אפשר לומר שתקנו התפילות לעצמם אבל לאו דוקא לדורות, שלאו דוקא שהברייתא מיירי בחובת התפילות לנו. משא"כ ריב"ח בא לפרש טעם חובת התפילות לנו.}

^{וזהו מה שהגמ' אמרה "לימא תיהוי תיובתא", שכיון שסוכ"ס משמע כוותי' כמפורש בגמ' תניא כוותי' וכו', אעפ"כ כיון שאפשר להעמיד הברייתא דמסייע לריב"ח כריב"ל ג"כ הברייתא השניה אינו מסייע לי' לחלוטין[10], ע"ז תירצה הגמ' שגם ריב"ח סבר שהתפילות הם כנגד התמידין, והאבות תקנו לעצמם ואנשי כנסת הגדולה אסמכוהו על הקרבנות לקובעם חובה לנו.}

^{ולבאר הטעם שפסקו הפוסקים כריב"ל, הטעם מבואר בכ"מ על הרמב"ם שם, וז"ל: "וכתב רבינו סברת ריב"ל משום דכי אמרינן דתניא כוותי' אמרינן נימא תיהוי תיובתא, ואע"ג דשני לי', מ"מ משמע דאתיא האי ברייתא כריב"ל טפי ממאי דאתיא אידך ברייתא דמסייע לריב"ח כריב"ח", עכ"ל. ולכאו' צ"ע למה כתב הכס"מ שהברייתא דמסייע לריב"ל אתיא כריב"ל טפי ממאי דאתא הברייתא דמסייע לריב"ח כריב"ח? הול"ל בפשיטות שהברייתא דמסייע לריב"ל (ומברייתא זו גופא הקשה על ריב"ח ואוקמא כוותי') אתיא כריב"ל טפי מריב"ח? וכיון שמכח ברייתא זו הקשו על ריב"ח והוא אתיא טפי כריב"ל מריב"ח מטעם זה גופא הול"ל כריב"ל. אבל ע"פ הנ"ל מובן דכי אמרינן בגמ' לימא תיובתא, אין הקושיא שלכאו' ריב"ח צריך להסכים להברייתא דמסייע לי' לריב"ל דאינו. כיון דאיתא לריב"א גופא ברייתא דאתא כוותי', אלא כוונת התיובתא היא שלכ' הברייתא דמסייע לריב"ח היא לשיטת ריב"ל וריב"ח סבר שהאבות תקנום לדורות ואע"פ שדשני לי' אבל אעפ"כ לשונו אינו משמע כן, ומשמע שיש לו שיטה אחרת מהברייתא דאתיא כוותי'. וכן נראה ברור לפענ"ד, בס"ד.}

^{שיטת רבינו הזקן}

^{בריש הלכות תפילה (סי' פט) בשו"ע אדה"ז כתוב, וז"ל "אנשי כנסי הגדולה תקנו להתפלל בכל יום שלש תפילות של יח ברכות שהתפללו האבות, קבעו שתים מהם חובה וכו' כנגד התמידין". ומלשונו משמע שמלבד מה שאנשי כנסת הגדולה תקנו הי"ח ברכות כדאיתא במגילה יז, א הם ג"כ תקנו השלש תפילות. וברור שזהו כשיטת ריב"ל שסבר כנגד תמידין תקנום, ולא כריב"ח שהאבות תקנום ואנשי כנסת הגדולה סמכום בלבד על הקרבנות. אבל צ"ע אם פסק כריב"ל למה הביא המילים "שהתפללו האבות", שזהו לכ' לפי שיטת ריב"ח?}

^{אבל ע"פ הנ"ל מבואר שגם ריב"ל סבר שהאבות תקנו התפילות לעצמם, אלא עיקר התקנה היתה ע"י אנשי כנסת הגדולה והם תקנו התפלות כנגד הקרבנות (ולהעיר שאין כוונתו לומר שאנשי כנסת הגדולה תקנו השלש תפילות של יח ברכות (ותפלות אלו ממש עם הי"ח ברכות) התפללו האבות, שפשוט שהאבות לא היו מתפללים תפלות של י"ח ברכות כהנ"ל ממגילה יז, אלא כוונתו הוא שהגדר של תקנתם היתה שאחד מהענינים של תפלת שמ"ע הוא, שהיא תפילת האבות[11], ואעפ"כ עיקר ענינו הוא התמידין[12].}

^{כן מצאתי במחזיק ברכה מבואר עד"ז אבל פי' שם שגם ריב"ל מסכים שהאבות התפללו הוא מצד "האבות קיימו כל התורה עד שלא ניתנה", ולכאו' פשוט שאינו משמע כן כלל באדה"ז, אלא משמע שעצם תקנת אנשי כנסת הגדולה (אפילו דברים שהם מדרבנן כמו תפילה שלוש פעמים בכל יום) כולל בו ג"כ העניין ששייך לאבות במיוחד, ולא שהאבות היו מתפללים כתוצאה מתקנת אנשי כנסת הגדולה כיון שקיימו כל התורה וכו'.}

^{במילים אחרות: מאדמו"ר הזקן משמע שהתקנה של אנשי כנסת הגדולה היתה מן האבות, ולא שהאבות התפללו מתקנת אנשי כנסת הגדולה.}

^{[ולחביבותא דמילתא כדאי להעיר שאע"פ שמשמע מתענית כח (עי' גליון הש"ס כאן) שכיון שהאבות תקנו התפילות, הם חובה עלינו מן התורה, מבואר בטורי אבן (מגילה ד, א) שכוונת הגמ' שם היא שיש להם אסמכתא מן התורה, ע"ש באריכות.]}