סעיף ה - 876 [גליון]

הערה במהדו"ח דשו"ע אדה"ז [גליון]

הת' יוסף יצחק רייבין

תלמיד בישיבת תות"ל – מטנטרעאל

בשו"ע (סימן לב, ס"ה) כ' רבינו, וז"ל: "וכתבתם – דרשו חכמים שיהא כתב תם ושלם שלא תדבק אות אחת בחברתה אלא כל אות תהא מוקפת גויל מכל רוחותיה, ותהא מתויגת כהלכתה, כמ"ש בסי' לו.

ואם האות גדולה ונבדקה בסופה באופן שאם יגרר מה שדבוק ישאר צורת אות יש מי שמכשיר אף בלא גרירה, ויש להחמיר ולגרר.

ואפי' אם אין האות דבוקה בעצמה אלא התג של אות זו דבוק בתג אות אחרת יש להחמיר ולתקן בגרירה. ואפי' אם תגי אות אחת דבוקים זה בזה – טוב לתקנם, כמ"ש בסי' לו.

ותקון מועיל אף בתו"מ, אף בנגיעות אות באות בענין שנפסלו לד"ה, כמ"ש". עכלה"ק.

והנה סעיף זה הוא אחד מהסעיפים שבסי' זה שאינו אלא אומר "דורשני", כי כנכון העיר הר"ר חיים אליעזר שי' אשכנזי בשמי (גליון תתסח), שצלה"ב מש"כ רבינו בסוף הסעיף: ותקון מועיל . . בענין שנפסלו לדברי הכל, כי (לכאו') לא נפסל שום אות לדברי הכל (ע"י נגיעה) כ"א בג' מקרים: א) אם אין האות גדולה ובמילא ע"י הגרירה לא ישאר צורת אות. ב) אם נשתנה צורת האות ע"י דביקתה בחברתה ובמילא ע"י הגרירה הוה ח"ת. ג) אם כל אורך האות דבוקה לחברתה (דהוה שלב נוסף ב"נשתנה צורת האות ע"י דביקתה בחברתה) ובמילא ע"י הגרירה הוה ח"ת. ובכולי האי – כולי עלמא לא פליגי דיש בגרירת הנגיעות משום ח"ת (ובדרך ממילא אסור בשלכ"ס ג"כ, כיון דהא בהא תליא, וד"ל).

וא"כ צלה"ב כוונת רבינו באמרו "אף בנגיעות אות באות בענין שנפסלו לדברי הכל" (כי בנגיעה סתם – בלי שיהיה אחד מג' מקרים הנ"ל – "יש מי שמכשיר אף בלא גרירה" ואינו "נפסלו לדברי הכל"?!)

והנה אף שכבר דשו בזה רבים (גליונות תתסט, תתע, תתעד, תתעה), אבל כנראה – אף אחד מהם לא הטריח א"ע להסתכל במ"מ (שעל הגליון)

כי בהקדם צלה"ב (בשי' המקילים שמביא רבינו): מה הפי' במילת "בחופה" – ("ואם האות גדולה ונדבקה בסופה . . יש מי שמכשיר אף בלא גרירה...") וצלה"ב דיוק הלשון בזה.

והנה כשתעיין בסי' הרד"ך (שו"ת הרד"ך בית א' חדר כב – דיון כאן במ"מ שעל הגליון [מ"מ כא – במהדו"י, ומ"מ מח – במהדו"ח]) תראה שבזה שמכשיר נגיעת אות באות יש כמה וכמה תנאים: א) שהאות(יות) הדבוק(ות) תהיה גדולה- ז.א. שהנגיעה צ"ל דוקא בחלק נוסף על גוף צורת האות עד כדי כך שהנגיעה צ"ל "באופן שאם יגרר מה שדבוק ישאר צורת אות". ב) אפי' כשיש תנאי הנ"ל – אבל אם נשתנה צורת האות הדבוק ע"י זו הנגיעה – הנה לא זו בלבד שלא מכשיר אלא לא מועיל – אפי' – תיקון בגרירה (ושלכ"ס - כנ"ל). ג) ואפי' אם יש ב' התנאים הנ"ל (ז.א. שהנגיעה אינה אלא ב"גדלות" האות, ולא נשתנית צורת האות עי"ז) מ"מ לא מכשירו אא"כ קרה זה הנגיעה בסוף האות דוקא ז.א. לא בחלק התחתון (או הכי תחתית) של האות, כיון דא"כ הדרא קושיא לדוכתא דמה לי "בסופה" ומה לי "בראשה", אלא הכוונה היא במקום שבו נגמר כתיבת האות (והסברא הוא דוקא משום שהיה כבר צורת האות בהכשר [דהיינו בהיקף גויל ג"כ – ולא רק בצורת האות בלבד] על אות זו, ורק אח"כ נגעה [דהיינו פי' "בסופה" כנ"ל], אבל בלא שהיתה עליו צורת אות בהכשר מעולם [כגון אם נגעה בראש האות או באמצעיתה – דא"כ לא היתה או זו מוקף גויל מעולם, וא"כ אע"פ שהיתה עליו צורת אות – אבל לא היתה עליו צורת אות בהכשר מעולם] לא מכשיר בזה).

וכן כ' השע"ת להדיא (סימן לב סק"ה) ז"ל: ודוקא נדבק בסופו אבל בראשו או באצעיתו – מודה הרד"ך דפסול. עכ"ל.

ולא הוא חידש את אלו הדברים אלא שהוא מפורש בתשו' הרד"ך (שם), ז"ל: "ונחזור למה שהיינו בו ונאמר שאל יקשה לך לומר דהיכי מצי הרב למימר דתלמוד דידן סובר שאם נדבקה האות לחברתה מלמטה דכשרה, הוא רב יהודה: אם אין גויל מקיפה מארבע רוחותיה קאמר דפסולה! דנראה לומר דלדעת ר"י היכא שאין שום תוס' קמיירי שאין שם אלא צורת האות בלבד ובהחסיר ממנה (של שהוא לא תשאר אפי' ירך קטנה, ובהכי קמיירי ר"י דקאמר כל אות וכו' שאם תגרד מקום הדבק ותרצה לעשותה מוקפת גויל לא תשאר בה צורתה וכה"ג הן בראשה הן בסופה פסולה היא אם אינה מוקף גויל, אבל אם יש בה יותר מצורת אות עד שאם תגרד חלק מה ממנה תשאר האות בצורתה, אם נדבקה בראשה וכן באצמעה פסולה הואיל ובעת הדיבוק לא היתה אות כלל ואין כאן אות הנכתבת כדין אבל אם נדבקה בסופה הואיל ואפי' אם תגרוד מקום הנדבק מהאות תשאר האות בצורתה – כשרה ואפילו אם לא גרד, דר"י ה"ק כל אות וכו' כלומר כל שאין שם אלא האות בלבד שאין שם אלא צורת האות ולא יותר שאינה מוקפת גויל – פסולה. ובהכי מתיישבים כל הלשונות שבתלמוד ירושלמי ושבתלמוד דידן לדעת הרשב"א ז"ל וק"ל". עכ"ל.

וכשתסתכל בשום א' מהפוסקים המביאים שי' הרד"ך תראה שדייקו בלשונם, ולא העתיק רבינו כאן שיטת הרד"ך אלא כמו שהעתיקה במ"מ (סימן לב) ולשון רבינו, וכוונתו ברורים וצלולים.

ועכשיו נחזור לענינינו, דהנה ק"ו הראשונה לא מתחילה! כי בודאי יש ציור ש(בנגיעת אות באות) נפסלו לד"ה – ומ"מ מועיל תיקון! והוא בזה הציור: שהאות גדולה ונדבקה שלא בסופה באופן שאם יגרר מה שדבוק ישאר צורת אות – שאע"פ שאין מי שמכשיר בלא גרירה – אבל מועיל תיקון!

וע"ז מציין להט"ז (במ"מ שעל הגליון – כג) סימן לב סק"ג) שהט"ז שולל דברי מו"ח שאיזה תלמיד טועה כותבו - "מהו הטעות הלזו? (ז"ל הב"ח ע"ג הת"ט), ולענין הלכה נראה דבתפילין פסול בנגיעות אות באות אפי' בשאר תיבות בין מלמעלה בין מלמטה – ואין לו תיקון אבל בס"ת יש לו תיקון לגרד וכו'". עכ"ל. וע"ז משיג הט"ז, ז"ל: "ופשוט שאיזה תלמיד טועה כתבו כי בהדיא איתא לקמן...". עכ"ל, עיי"ש.

ומובן מזה שהט"ז פוסק ש"אפי' בשאר תיבות בין מלמעלה ובין מלמטה", ואפי' בתו"מ – מועיל תיקון (וצ"ל שהרגישו בדברי הרד"ך כיון דאל"כ מה דיוק הלשון ד"בין מלמעלה בין מלמטה").

וע"ז כותב רבינו: "כמ"ש", שבסעיף כח כ' רבינו להדיא, ז"ל: "אבל אותיות הנוגעות ודבוקות זוב"ז בין שנדבקה קודם שנגמרה השנית שלא היתה עליו צורת אות בהכשר מעולם, בין שנדבקה אחר שנגמרה – יכול להפרידן בסכין וכשר...". עכ"ל ע"ש.

אבל אחר כל הנ"ל העירני חכם שעדיין לא ניחא כולי האי: כי הנה אף את"ל שאין שום ה"א שכוונת רבינו ב"נפסלו לדברי הכל" הי' בציור שנשתנה צורת האות ע"י דביקתה בחבירתה, וגם לא שנדבק כל אורך האות, אבל מ"מ בזו השיטה של הרד"ך גופא יכול להיות ב' אופנים שאפשר ללמוד שנפסל, הא' כנ"ל, אם נדבק שלא בסופה, אבל הב' הוא אם אין האות גדולה (ובמילא לא ישתייר צורת האות ע"י הגרירה).

וקשה לומר שכשרבינו כותב ש"תיקון מועיל" ישתיייר מקום לה"א בלתי אמת שתיקון מועיל בציור הנ"ל דאין האות גדולה?!

ולהמתיק יותר: מזה שכשמעתיק רבינו דברי הרד"ך מקדים במילות "ואם האות גדולה" משמע שמקמיה דובר בציור שאין האות גדולה אלא קטנה (ז.א. שלא ישתייר צורת או ע"י הגרירה), וע"ז הוא פוסל ואומר "וכתבתם . . שלא תדבק אות א' בחברתה" ובמילא לכאור הנמצא שכשרבינו מסיים "ותיקון מועיל . . כשנפסלו לדברי הכל", לא רק שיש בציור הרד"ך – ב' מקרים ש"נפסלו לדברי הכל" (דהיינו אם אין הואת גדולה, וגם אם האות גדולה אבל נדבק שלא בסופה) אלא שבכללות זה הסעיף משמע ג"כ שזה הציור ש"אם אין האות גדולה" פסול לדברי הכל ולא יתכן שכשרבינו מסיים "ותיקון מועיל" הוא מדבר רק על ציור אחד (שבזה הסעיף) שנפסל לדברי הכל (דהיינו כשהאות גדולה אבל נדבק שלא בסופה)?!

ואף שיש לדחות את זה בשתי ידים – מ"מ אולי יש לזה פנים.

ויש להאריך בכהנ"ל, והאריכות אינה למותר. אבל לע"ע – לכה"פ - מובנים דברי רבינו.