סעיף ה - 869 [גליון]
כמה הערות במהדורה החדשה דשו"ע רבינו
הרב חיים אליעזר אשכנזי
מונטרעאל קנדה
בגליון תתסח הערתי על מ"ש בשוע"ר סי' לב ס"ה: "ותקון מועיל אף בתפילין ומזוזות אף בנגיעות אות באות בענין שנפסלו לדברי הכל כמו שיתבאר" ע"כ. וכתבתי שצ"ל: "לדעת המחמירים" (או כיוצא בלשון זה), ודלא כפי שכתבו בשוע"ר מהדו"ח.
ובגליון תתסט כתב הרב מ. צ. אשר כונת רבינו (בדבריו: "ותקון מועיל אף בתפלין ומזוזות בענין שנפסלו" כו') היא לפסול מחמת היקף גויל, ולא לפסול מחמת צורת האות.
וכנראה לא עיין הרב הנ"ל בדברי רבינו באותו הסעיף שבו אנו עוסקים:
יש שם שתי דעות, לדעה הראשונה אזי באם ישאר צורת האות לאחר הגרירה, אזי כשר אף בלא גרירה, ולדעה השניה יש להחמיר ולגרור.
ומה שכתב רבינו בהמשך הסעיף: "ותקון מועיל אף בתפילין ומזוזות אף בנגיעות אות באות בענין שנפסלו לדברי הכל כמו שיתבאר", בודאי אין כונתו למקרה שלא ישאר צורת האות, ואזי תקון מועיל, שהרי תקון זה הוא שלא כסדרן.
וא"כ כונתו למקרה שאף לאחר הגרירה ישאר צורת האות, והרי אין זה נפסל לדעה הראשונה, שהרי לדעה הראשונה אין צורך כלל לגרור.
וע"כ כתבתי שכונת רבינו: "בענין שנפסלו לדעת המחמירים", וזהו כל ביאורו של רבינו, שרצה לומר, אשר פסק הט"ז שתקון מועיל הוא, מכיון שהט"ז סובר כהדעה השניה, שאף במקרה שישאר צורת האות יש לגרור, ולכך צריך הט"ז לחדש שתקון מועיל, וכונת הט"ז באופן שישאר צורת האות. והאריכות אך למותר,
*
ושוב נדרש לדברים, ידידי הרב ד. א. בגליון תתע, והוא מפרש את הדברים כאילו היה נכתב: "ותקון מועיל לד"ה".
אבל מה לעשות שרבינו כתב: "ותקון מועיל כו' בענין שנפסלו לד"ה".
*
איני יודע מה גורם להם להדחק ולפרש את דברי רבינו שלא כצורת הכתיבה הידועה של רבינו, שהיא תמיד ברורה וישירה. הלא דברי רבינו ברורים.
שמא מפריע להם לפענח את הראשי תיבות: "לד"ה" – לדעת המחמירים, פיענוח שאינו מצוי.
וכי ראשי תיבות אלו רבינו חתום עליהם?, הלא יתכן שהוא מעשה ידי הבחור הזעצער, ומאימתי מדייקים בסגנונו של הבחור הזעצער, למה הוא רגיל ולמה הוא לא רגיל.