סעיף ה - 875 [גליון]

הערות במהדורה החדשה דשו"ע רבינו [גליון]

הרב חיים דוד א. טיפענברון

ראש ישיבת מתיבתא ליובאוויטש ד'לונדון

דברים נכונים העיר הרב ח. א. אשכנזי שי' בגליון תתעד (עמ' 128), אלא דהעיקר חסר מן הספר, ובתורת השלמה הנה בשו"ע אדה"ז סי' לב ס"ה מביא שם כמה דינים:

א. אם האות גדולה ונדבקה בסופה – דינו של הרד"ך הובא במג"א שמכשיר בלי גרידה, אלא דהמג"א פוסק דצריכים להחמיר לגרוד.

ב. דינו של המאירי – נגיעת תג של אות זו דבוק בתג אות אחרת דהמאירי מכשיר אלא דאדה"ז פוסק כהמג"א דמחמיר.

ג. דינו של הב"ח שמחמיר בכל ענין, הובא בט"ז על אתר, וז"ל:

"וכתב מו"ח ז"ל ולענין הלכה נראה דבתפילין פסול בנגיעת אות לאות אפי' בשאר תיבות, בין מלמעלה בין מלמטה, ואין לו תיקון. אבל בס"ת יש לו תיקון לגוררו כו'. ופשוט שאיזה תלמיד טועה כתבו, כי בהדיא איתא לקמן סימן זה סעיף כה דע"י זה לא מקרי שלא כסדרן ומותר לגרור בדבוק. וכן כתב הוא עצמו לקמן, על כן אין להשגיח בזה דבודאי לא יצא מפיו". ע"כ.

ופוסק אדה"ז כהט"ז בשיטת הב"ח וז"ל: "ותיקון מועיל אף בתו"מ [ודלא כהב"ח דסובר דתיקון מועיל רק בס"ת] אף בנגיעות אות באות [דינו של הב"ח – וכלשונו (ולא כהרד"ך דמכשיר בלי גרירה)] בענין שנפסלו לד"ה [לדעת המחמירים (כהערתו של הרב א. אשכנזי) דהיינו הב"ח] אלא כתיקון סופרים של הט"ז דסובר דאיזה תלמיד טועה כתבו, ואין להשגיח בזה דבודאי לא יצא מפיו.

וע"ז מציין על הגליון: ט"ז שם ס"ק ג'. וכמו שכתב הנ"ל והאריכות אך למותר.

אמנם מש"כ הנ"ל "שכל כוונת ביאורו של אדה"ז הוא אשר פסק הט"ז שתיקון מועיל הוא מכיון שהט"ז סובר כהדעה השני' שאף במקרה שישאר צורת האות יש לגרור ולכן צריך הט"ז לחדש שתקון מועיל וכונת הט"ז באופן שישאר צורת האות", לכאו' בחינם דבריו, היות דכבר פסק אדה"ז מקודם כהמג"א "דיש להחמיר ולגרור . . יש להחמיר ולתקן בגרירה . . טוב לתקנם" (התגין ע"י גרירה).

א"כ אחר כל הנ"ל מהו החידוש ד"תיקון מועיל", דהט"ז סובר ג"כ כהדעה השני' - "שאף במקרה שישאר צורך האות יש לגרור"?

אלא כוונת אדה"ז היא כמו שכתב מפורש "ותקון מועיל אף בתו"מ" כשיטת הט"ז, ומובן איך שולל גירסת התלמיד הטועה בדברי הב"ח. והדברים ברורים מאוד.

אמנם אם מעיינים בזה, וכבר משנים מ"לדברי הכל" ל"לדעת המחמירים", נשאר קשה, דאם פוסק אדה"ז כהט"ז דתיקון מועיל, למה צריך בכלל לומר "בענין שנפסלו לד"ה", תשמט פסקה זו לגמרי ונדע שיכולים לתקן נגיעה בין אות לאות, כשיטת הט"ז בדברי הב"ח.

אלא, דהנה יש עוד שיטה בתורת נגיעות האותיות, והוא דעת המאירי (דלעיל) שסובר דנגיעות התגין זה בזה כשר בלי תיקון, ולהלכה המג"א מחמיר דצריך לגרר. אמנם המאירי מכשיר דוקא בנגיעת התגין אבל בנגיעות האותיות הוא פוסל.

א"כ אפשר לפרש דברי אדה"ז "ותיקון מועיל אף בתו"מ [ודלא כהב"ח אלא כהט"ז] אף בנגיעות אות באות [דינו של הב"ח – כלשונו] בענין שנפסלו לד"ה" [- פיענוח: לדעת המקילין – היינו שפסול לדעת המאירי שהוא המיקל בדין נגיעות התגין אבל פוסל בנגיעות האותיות, ועכ"ז תיקון מועיל – דהיינו אפי' פסול חזק שגם המקילין (המאירי) סוברים שהוא פסול, יכולים לגרר ולתקן כפיסקו של הט"ז והמג"א. והפך בה והפך בה דכולא בה.