סעיף א - 1083 (גליון)

^{מדת הצניעות שיבח הכתוב (גליון)}

^{הרב מנחם מענדל אלישביץ}

^{כרמיאל, אה"ק}

^{בשוע"ר סי' ד (מהדו"ת) בתחילת הסימן. וז"ל אדה"ז שם: א. מדת (עירובין ק ע"ב ברכות ס"ב ע"ב) הצניעות שיבח הכתוב במקומות רבות (ע' סמ"ק שמנאן במנין המצות וצ"ע) וחכמים צוו בה לכל אדם להיות צנוע בכל אורחותיו ... כמו שיתבאר בהלכות צניעות.}

^{ובהערות וביאורים גליון תשע"ז הקשה הרנ"ג שי' דצריך להבין מהי הכוונה שמדת הצניעות "שיבח הכתוב במקומות רבות"? הרי בכל המקרא כולה מופיע השרש 'צנע' רק פעמיים, וגם שם אין הכוונה לצניעות שבגופו הנידון בסימן זה: הפסוק "ואת צנועים חכמה" (משלי יא, ב) מלמד שכל היגע בתלמודו בצנעה מחכים (שוע"ר הלכות תלמוד תורה ד, ט, מהירושלמי). והפסוק והצנע לכת עם אלוקיך (מיכה ו, ח) מלמד על קיום מצות בסתר (ראה לקמן בארוכה). אם כן לאלו פסוקים הכוונה? ואכן לא צויינו במראה המקומות אפילו לפסוק אחד.}

^{עוד תמה הרנ"ג על כוונת הציון לעירובין ק, ב וברכות סב, ב. דלכאורה אין שם שום מקור מהכתובים המשבח את הצניעות? ויש להוסיף, שאם כוונת הציון הוא למקורות כלליים בנושא הצניעות, למה לא ציין למקורות מרכזיים יותר[1]?}

^{ויש לבאר שציין דוקא לסוגיות אלו משום דשם אפשר לראות את השורשים הראשונים למדת הצניעות:}

^{(א) במס' עירובין שם איתא, "אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל", עיי"ש. ומובן מהנ"ל, דאחרי שניתנה תורה למדין את מדת צניעות מהתורה עצמה. הרי שיש לזה יסוד בתורה שבכתב, וכדלקמן.}

^{(ב) ובמס' ברכות שם איתא, "רב ספרא על לבית הכסא אתא רבי אבא נחר ליה אבבא אמר ליה ליעול מר, בתר דנפק אמר ליה עד השתא לא עיילת לשעיר וגמרת לך מילי דשעיר, לאו הכי תנן (תמיד א, א) מדורה היתה שם ובית הכסא של כבוד וזה היה כבודו מצאו נעול בידוע שיש שם אדם מצאו פתוח בידוע שאין שם אדם, אלמא לאו אורח ארעא הוא, והוא סבר מסוכן הוא". הרי לנו מקור מהמשנה.[2] ומהציון למס' ברכות (ולא למשנה עצמה) חזינן שחז"ל התנהגו בפועל לפי המשנה, ולא שזה היה דין מיוחד בכבוד הר הבית. ועכ"פ חזינן, שדברי רבינו שמדת הצניעות שיבח הכתוב, מקורה בדברי רבי יוחנן.}

^{והנה רבינו סיים "כמו שיתבאר בהלכות צניעות". ואמנם סימן זה חסרה בשוע"ר, אבל בשו"ע המחבר (סי' רמ ס"ד) כתב: אסור להסתכל באותו מקום, שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים, ועובר על והצנע לכת (מיכה ו, ח), ומעביר הבושה מעל פניו, שכל המתבייש אינו חוטא דכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם - זו הבושה - לבלתי תחטאו. והוא מדברי הראב"ד בשער הקדושה, הביאו הבית יוסף שם.}

^{וכתב הלבוש שם: אף על פי שישן עם אשתו יהא אדם צנוע במטתו, דכתיב הצנע לכת עם אלקיך, כלומר אפילו במסתרים ואפילו בחדרי חדרים במקום שאין אצלך שום אדם שרואה אותך רק אלקיך אשר לפניו יתברך חשכה כאורה, הוי צנוע בהצנע לכת. והוא ע"ד מש"כ בסמ"ק (מצוה נז) שפסוק זה הוא אחד המקורות למצות הצניעות. וראה עד"ז בשל"ה (שער האותיות אות צ' – צניעות).[3]}

^{אולם, רבינו לא הביא פסוק זה כאן, אף שכאן מקומו, שהרי לא מצאנו בחז"ל שיפרשו כך את הפסוק הנ"ל. ואגב הביאור דלקמן, נוכל להבין היטב מהו "מדת הצניעות", ואיזה מקורות בכתוב יש לחפש.}

^{דהנה איתא בגמ' (סוכה מט, ב): אמר רבי אלעזר מאי דכתיב הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך. עשות משפט זה הדין ואהבת חסד זו גמילות חסדים והצנע לכת עם אלקיך זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה (דכתיב בהו לכת, טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, אף שם צריך הצנע, לסעוד במדה נאה ולשמוח במדה נאה, ולא להנהיג קלות ראש בעצמו, ויש אומרים אם צריך לבזבז להוצאת מת עני או להכנסת כלה ענייה יעשה בצנעא, ולא לימא קמי מאן דלא ידע דעבדי – רש"י). והלא דברים ק"ו ומה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא אמרה תורה הצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעא עאכו"כ (כגון צדקה הניתנת לעני בסתר שאין צריך להודיע לשום אדם – רש"י).}

^{ובבמדבר רבה (פ"א ג'), שהקב"ה דיבר עם משה בסנה ובעוד מקומות, "וכיון שעמד אהל מועד, אמר יפה הוא הצניעות שנא' (מיכה ו) והצנע לכת עם אלקיך הרי הוא מדבר עמו באהל". וראה תנחומא (מקץ, ח): ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, אלא היו מהלכין בצנעה, שנאמר הגיד לך אדם מה טוב וגו' והצנע לכת עם אלקיך. ועוד שם (כי תשא, לא) הלוחות ראשונות על שנתנו בפומבי לפיכך שלטה בהם עין הרע ונשתברו וכאן א"ל הקדוש ברוך הוא אין לך יפה מן הצניעות שנאמר ומה ה' דורש ממך כי אם עשה משפט ואהבת חסד והצנע לכת.}

^{והטעם שפירשו כן הוא משום שהמילה "צינעא" פירושו שלא בפרהסיא, כמו "מוכרים בצינעה לצורך המועד" (משנה מועד קטן ב, ה), או "ומה שמשייר יניחנו בצינעא כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו" (משנה פסחים א, ג). וראה גם סנהדרין כו, ב, "אמר רב נחמן, אוכלי דבר אחר פסולין לעדות הני מילי בפרהסיא אבל בצינעה לא".}

^{אבל אין הכוונה שאין רואין אותו כלל, דאם כן איך ימכור בצינעא? וראה בכורות ל, עמוד ב', "הבא לקבל דברי חבירות אם ראינוהו שנוהג בצינעה בתוך ביתו מקבלין אותו ואחר כך מלמדין אותו". וראה בירושלמי (תענית א, ו), מעשה בר' יוסי בן חלפתא שראו טובל אותו בצינעה ביום הכיפורים. ואפילו תפילה בבית הכנסת יכול להיחשב יחסית לצינעה, כמו שאמרו שם בירושלמי (פרק ב) ולמה יוצאין לרחובה של עיר?  א"ר יהושע בן לוי לפי שנתפללו בצינעה ולא נענו לפיכך יצאו לחוץ ויתפרסמו.}

^{ואם כן, כאשר האדם נמצא לבד עם אשתו, וקל וחומר בינו לבין עצמו, אין לך צניעות גדולה מזו! ואם כן מהי כוונת הכתוב "והצנע לכת"? אלא הכוונה הוא כנ"ל, שקיים את המצות בהצנע ולא בפרהסיא.}

^{(ואם תאמר, שהוא מלשון "להצניע", אין הצנע אלא לשון שמירה[4]. כמו שכתב הרמב"ם בדמאי פרק ג משנה ג, "להצניע - לנצור ולשמור, והיא מלה עברית והצנע לכת עם אלקיך". ואם נפרש כן את הפסוק והצנע לכת עם אלוקיך, יהיה פירושו כמו שכתב רש"י עה"פ בשם ת"י, הוי צנוע למיהך בדחלא דאלקך, היינו לשמור ללכת ביראת ה'.)}

^{וראה בתניא אגרת הקודש פי"ג: הנה בכלל עובדי ה' יש ב' בחי' ומדרגות חלוקות מצד שורש נשמתם למעלה מבחי' ימין ושמאל דהיינו שבחי' שמאל היא מדת הצמצום וההסתר בעבודת ה' כמ"ש והצנע לכת כו' במסתרים תבכה כו' כל העוסק בתורה בסתר כו'... אך בחי' ימין היא מדת החסד וההתפשטות בעבודת ה' בהתרחבות בלי צמצום והסתר כלל כמ"ש ואתהלכה ברחבה כו'. וראה גם באגרת הקודש פכ"ו. וראה בשו"ע המחבר עצמו סי' א ס"ב, שהשתמש בביטוי "הצנע לכת" במובן זה (ראה תולדות יעקב יוסף פ' כי תצא, וביאור הגר"א, יד אפרים, ופמ"ג שם).}

^{וזהו מה שכתב המהרש"א (ברכות סב, א), דאף שחז"ל אמרו "אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בבית הכסא קראי דכתיב ואת צנועים חכמה וגו' והצנע לכת עם ה' אלקיך וגו' דוחק לפרש בהכי ואפשר לומר בהא דלישנא דרבנן לחוד ולישנא דתורה לחוד."}

^{דהיינו שמה שאמרו חז"ל בברכות שם, אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בבית הכסא, ואיזהו צנוע זה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום, שאפילו כאשר הוא בצנעא צריך לנהוג בצניעות, הוא מטבע חדש שטבעו חכמים.} 

^{ואם כן "והצנע לכת" פירושה בהתאם ללשון תורה: מתן בסתר (כנ"ל בגמרא), צמצום והסתר בעבודת השם (תניא, כנ"ל), זהירות שלא תהי' שום בליטה (היום יום, ח תשרי[5]), שלא תחמוד כבוד על מעשיך הנכבדים (שערי תשובה לר"י פרק א'), ושלא יהי' שום פניה מפני בני אדם (תולדות יעקב יוסף שם).}

^{ואילו בלשון חכמים, אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בבית הכסא (ברכות סב, א), דהיינו מי שאינו מתנהג בפריצות אפילו שלא בפני הבריות (כלשון רבינו כאן בשו"ע), וכל שכן בפני הבריות דהוי בכלל צניעות. והוא משום שהתנהגות בפריצות הוא דבר מגונה, וראוי להתבייש בו, וגדולה מעלת הבושה כמבואר בנדרים כ, א[6]. ובושה בפני הבריות הוא דבר אנושי שאפילו הפרסיים יורדי גיהנם נוהגים בו[7], וגם שלא בפני הבריות, "צריך לנהוג בצניעות ובושת לפני הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו" (כל' רבינו כאן בהמשך הסעיף), ושניהם מטעם אחד שראוי להתבייש בפני הזולת[8], והיא הנקראת כאן מדת הצניעות. והנזהר בשניהם רק הוא ראוי לתואר הנכבד "צנוע". ומידה זו "שיבח הכתוב במקומות רבות".}

^{ועל כן, לא הביא רבינו הפסוק דהצנע לכת, אלא כתב באופן כללי שמדת הצניעות של לשון הגמרא, שיבח הכתוב במקומות רבות, והם מפוזרים בכל המקרא.}

^{ועל פי הנ"ל יש ליישב הציון למס' עירובין וברכות באופן נוסף: שכוונתו להבהיר מהו "מדת הצניעות" בסימן זה, דאין כוונתו לצניעות בלשון הרגיל במקרא ובמשנה, אלא לצניעות בלשון הגמרא, וכדאיתא בעירובין שם, "צניעות – מחתול". וכן בברכות שם, "צניעות שהיתה בך היא חסה עליך", ומיירי בצניעות בבית הכסא. ובזה יומתק למה ציין למראי מקומות הנ"ל על המילה צניעות עצמה, דהיינו שבא לפרש המילה צניעות בשו"ע סימנים אלו. ולהלן רשמתי כמה מקורות הנראים לכאורה שייכים להנ"ל[9].}

^{והנה שבח הצניעות בולט בכל פרשת בראשית: ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו[10], ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים[11] הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת, ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי ואחבא, ויאמר מי הגיד לך כי עירום אתה (מאין לך לדעת מה בושת יש בעומד ערום – רש"י), ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם. ואמרו חז"ל (מדרש אגדה שם), שבתחילה "סומים היו שלא היו מתביישים שיעמדו זה כנגד זה ערומים, ולא היו יודעים מה היא חרפת ערוה ובושת, מיד ותקח מפריו ותאכל, ומיד ותפקחנה עיני שניהם ויתפרו עלה תאנה, לכסות ערותן".}

^{וברוקח הלכות חסידות שורש המדות כתב: אין קורין צנוע אלא הצנוע בבית הכסא כדאמרי' פ"ב דברכות יש לו להתבייש כשהוא יחידי מפני בוראו  ... ואדם וחוה היו לבדם ובניהם ועשה להם כתנות עור והלבישם[12]. עיי"ש.}

^{וגנאי גדול הוא להיות בלי לבוש, ולכן כתיב ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו[13], ועונשו של חם היה "כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת ערות מצרים" (ישעיה כ, ד), כמבואר ברש"י מהמדרש שם, הרי שאפילו אנשים נחותים אינם רוצים בכך. ואמרו בגמ' על הפסוק ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם (האזינו, לב, כא), אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום (יבמות סג ,ב).}

^{וכן אמרו ויהיו שניהם ערומים גו' ולא יתבוששו - והנחש היה ערום (בראשית ג, א) מה ענין זה לכאן היה לו לסמוך ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם? אלא למדך מאיזו עילה קפץ הנחש עליהם, ראה אותם ערומים ועוסקים בתשמיש לעין כל ונתאוה לה (רש"י, מבראשית רבה), הרי שהוא מגונה. והיפוכו משובח, כמארז"ל עה"פ גמלים מיניקות (לב, טז), ר' ברכיה בשם ר' שמעון בן גמליאל אומר לפי שהגמל צנוע בתשמישו, פי' שאינו משמש לפני בני אדם, לא פירסמו הכתוב (מדרש שכל טוב, הובא ברש"י).}

^{וכן אמרו על הפסוק ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו איכה (בראשית ג, ט), ולא יכנס אדם לבית חבירו פתאום (דלמא עבדי מידי דצניעותא – רש"י בנדה טז, ב), וילמדו כל אדם דרך ארץ מן המקום, שעמד על פתח הגינה ויקרא לו לאדם (מס' דרך ארץ פ"ג).}

^{ובשל"ה שער האותיות, צניעות כתב, "מחויבין אנו ללמוד דרכי צניעות מאברהם אבינו שאמר לשרה, כשירד למצרים הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, ופירשו רבותינו ז"ל (ב"ב טז, א) שעד עכשיו לא הכיר בה מרוב צניעות שבשניהם". וכן, ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל, "להודיע ששרה אמנו צנועה היתה" (ב"מ פז, א). ואמרו חז"ל (מגילה י,ב) כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים מנלן מתמר, משום דכסתה פניה (וישב לח, טו) בבית חמיה ולא הוה ידע לה.}

^{וכן למדים מ"ויהי בבקר והנה היא לאה" (ויצא כט, כה) שאין ראוי לאדם לשמש מטתו לאור הנר כל שכן לאור היום ולא לספר עם אשתו בשעת תשמיש אלא בחשאי ולהיות בצניעות עם אשתו, שהרי יעקב לא הכיר בה אלא עד הבקר, לא במראה ולא בקול (רד"ק, פסיקתא זוטרתא שם). וכן במגילה יג, א, בערב היא באה ובבקר היא שבה (אסתר ב, יד), אמר רבי יוחנן מגנותו של אותו רשע למדנו שבחו שלא היה משמש מטתו ביום.}

^{עוד מקור הוא מהפסוק ותקרא שמו מואב (וירא יט, לז), זו שלא היתה צנועה פירשה שמאביה הוא, אבל צעירה קראתו בלשון נקיה, וקבלה שכר בימי משה, שנאמר בבני עמון אל תתגר בם כלל, ובמואב לא הזהיר אלא שלא ילחם בם, אבל לצערן התיר לו (רש"י, ע"פ הוריות י, ב).[14]}

^{וכן, ולא תעלה במעלת על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו (יתרו כ, כג), שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך, ואף על פי שאינו גלוי ערוה ממש, שהרי כתיב ועשה להם מכנסי בד, מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון. והרי דברים קל וחומר ומה אבנים . . חבירך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה (רש"י מהמכילתא שם). וכן ותפול מעל הגמל (כד, סד) לצניעות, לפי שהיתה רוכבת כמו איש משום ביעותא דגמלא כדמפורש בפסחים (רשב"ם).}

^{ובפסחים שם (ג, א) תניא דבי רבי ישמעאל לעולם יספר אדם בלשון נקיה שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב (לפי שאין הגון להזכיר רכיבה ופיסוק רגלים באשה - רש"י). ושם, וכי תימא הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן לא תא שמע ואומר ותבחר לשון ערומים וכי תימא הני מילי בדרבנן אבל במילי דעלמא לא ואומר ודעת שפתי ברור מללו.}

^{מה טבו אהליך יעקב (בלק כד, ה) ראה שלא היו פתחיהן של ישראל מכוונים זה לזה, אלא כל פתח הי' פתוח אחרי אהל חבירו, כדי שלא יסתכל כל אחד ואחד מהם בביתו של חבירו (מדרש אגדה שם). ובמשנה (ב"ב ס, א) לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון וכו'. ובגמ' מנהני מילי א"ר יוחנן דאמר קרא וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, מה ראה ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה (משום צניעות –רשב"ם) אמר ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה.}

^{וכן בסדר לבישת בגדים בפ' תצוה (כט, ה) ולקחת את הבגדים והלבשת את אהרן, לא הזכיר המכנסים, וכתב הרמב"ן, "והטעם שהפריש המכנסים משאר הבגדים, כי כל הבגדים היה משה מלביש אותם כמו שצוה והלבשתם, אבל המכנסים שהם לכסות בשר הערוה, היו הם לובשים אותם בהצנע, ולכן לא הזכיר עתה בכלל ולקחת את הבגדים והלבשת". ולהעיר מהמשנה בתמיד (פ"ה מ"ג) מסרום לחזנים היו מפשיטין אותם את בגדיהם לא היו מניחין עליהם אלא מכנסים בלבד.}

^{ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו ודוד ואנשיו בירכתי המערה ישבים (שמואל א כד, ג), ואמרו חז"ל (ברכות סב, ב) תנא גדר לפנים מן גדר ומערה לפנים ממערה להסך אמר רבי אלעזר מלמד שסכך עצמו (בבגדיו) כסוכה. ועוד נאמר (שם פסוקים ט-י) ויאמר דוד לשאול למה תשמע את דברי אדם לאמר הנה דוד מבקש רעתך, הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך ה' היום בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליך. ובברכות שם: ואמר, ואמרתי מיבעי ליה. ותחס, וחסתי מיבעי ליה. אמר רבי אלעזר אמר לו דוד לשאול מן התורה בן הריגה אתה שהרי רודף אתה, והתורה אמרה בא להרגך השכם להרגו, אלא צניעות שהיתה בך היא חסה עליך.}

^{וע"פ הנ"ל יובן למה לא נסמנו המקורות לפסוקים, והוא משום שישנם פסוקים רבים כל כך בענין זה, ותנא כי רוכלא לא חשיב ואזיל.}

^{ולהעיר מדברי רשב"י (נדה יז, א), אמר רבי שמעון בן יוחאי ארבעה דברים הקדוש ברוך הוא שונאן ואני איני אוהבן הנכנס לביתו פתאום ואצ"ל לבית חבירו, והאוחז באמה ומשתין מים, ומשתין מים ערום לפני מטתו, והמשמש מטתו בפני כל חי. ולכאורה, מנלן שהקב"ה שונאן? אלא משום שמדת הצניעות שבח הכתוב במקומות רבות, וכל אלו הם מילי דפריצותא[15].}

^{ובע"ה עוד חזון למועד לבאר את שאר התמיהות שהעלה הרנ"ג שי' בסעיף זה.}