אמר ראב"ע - 835
עיונים בהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים
הת' יעקב זאיאנץ
מכון לסמיכה - תות"ל מאריסטאון, ניו דזשערזי
ושלישית יש להעיר על הפיסקא 'אמר ראב"ע' (עמ' טז), שכתב רבינו בזה הל': "יש גורסין (ירושלמי ברכות פ"א ה"ו. 'שבלי הלקט' השלם סי' רי"ח. הגדה שברמב"ם, מחזור רומא) אמר להם ראב"ע וא"כ הוא המשך פיסקא הקודמת - ואפילו לגירסתנו ג"כ, יש לפרש שהי' זה במסיבת בני ברק, - ומובן בפשיטות מה שסידרו משנה זו בהגדה, אף שמדברת בפ' ציצית שאומרים אותה בכל יום". עכלה"ק.
והמובן מזה, דרבינו סובר, דמצד ליל פסח אין ענין כלל לדבר אודות מצוותזכירת יצי"מ שבכ"י, והטעם מדוע זה מופיע בהגדה הוא - משום שיש לפרש דאמירה זו נאמרה באותה מסיבה שבבני ברק. ע"ז יש מקום להעיר, דאם לנו אין ענין לדבר בלילה זה על מצוות זכירת יצי"מ שבכל יום, א"כ באין הכרח לפרש דמשנה זו נאמרה בליל פסח בבני ברק [לפי גירסתנו דלא כתוב אמר להם], א"כ למה שנאמר שראב"ע אמר א"ז אז, הרי אי"ז זמן המתאים לדבר בלילה זה על מצוות זכירת יצי"מ.
הנה, מה שי"ל בפשטות ע"ז (לכאורה) הוא כך: דזה שבעל ההגדה יסדר לנו שנאמר משהו שאינו קשור ללילה זה דוקא, אלא למצוות זכירה שבכ"י, אינו מסתבר. אולם לומר שבפועל אמר ראב"ע א"ז בליל פסח, כן מסתבר. כי הרי הוא המחדש א"ז שיזכירו יצי"מ בלילות, וא"כ בליל פסח שמפליאים ומספרים על גודל הענין דיצי"מ, הנה ע"ז אמר את חידושו שפעל הוא בענין יצי"מ, שאף בכ"י בלילות יזכירו את הענין דיצי"מ, וא"כ על ראב"ע מובן למה אמר ודיבר ע"ז.
או באופ"א יש לפרש א"ז, דהנה במסיבת בני ברק הרי סיפרו ביצי"מ כל אותו הלילה, דהדהגשה בזה היא שסיפרו ביצי"מ אף יותר מזמן החיוב, וכמו שמציין רבינו גופא מה'אמרי שפר' בפיסקא שלפני"ז (- כל אותו הלילה). והנה לשון ה'אמרי שפר' הוא: "אפשר להרבות בסיפור יצי"מ יותר מזמן החיוב, תדע שהרי ר"מ וראב"ע ס"ל מצות אכילת מצה עד חצות . . ומכ"מ הרי במעשה שהביא המגיד עסקו גם המה כל הלילה". וע"ש באורך.
הרי דעסקו בסיפור יציאת מצרים כשכבר לא היה חיוב, אף דבלא"ה הרי פשוט דעסקו יותר מזמן חיוב, דהרי כבר היה זמן חיוב קר"ש של שחרית ועדיין עסקו בסידור יצי"מ - כהמשך הסיפור [ועיין גם בזה ב'אמרי שפר']. וא"כ דכבר לא היה זמן חיוב סיפור יצי"מ, מובן דאפשר להעמיד דהמשנה דראב"ע נאמרה באותה מסיבה, דהרי מה שלא מתאים לדבר על זכירת יצי"מ שבכל יום, הוא בליל פסח בדאיכא חיוב סיפור יצי"מ, אולם מסיבה זו אשר בבני ברק נמשכה אחרי זמן החיוב, ולכן בדליכא חיוב, הזכיר ראב"ע באמצע הסיפור ביצי"מ מה שחידש בענין זכירת יצי"מ.
[ואפ"ל עוד יתירה מזו, עכ"פ לפי הגירסא דאמר להם ראב"ע (דהוי המשך ישיר מהפיסקא הקודמת), דמכיון שבאו התלמידים ואמרו "רבותינו הגיע זמןק"ש של שחרית", הרי דמיד אמר להם ראב"ע לחביריו (ואולי אף לתלמידיו) את חידושו בפרשת ק"ש בענין זכירת יצי"מ שבה. וגם כי הגיע זמן חיובה של מצוה זו. ואולי אף לפי מש"כ רבינו (-"ואפילו לגירסתנו ג"כ, יש לפרש שהיה זה במסיבת בני ברק"), יש לומר כנ"ל. ועכ"פ יובן למה על ראב"ע מובן שדיבר על ענין זכירת יצי"מ].