סעיף ב - 799
תוספת יו"ט בחג השבועות
הרב חיים גרשון שטיינמעץ
ראש ישיבת מנחם מענדל - ליובאוויטש דעטראיט
שו"ע אדה"ז סי' תצד ס"ב: אע"פ שבכל ערבי יו"ט נוהגין להקדים תפלת ערבית של י"ט מבעוד יום .. מ"מ בליל שבועות מאחרין להתפלל לאחר צאה"כ שאם יקדימו ויקבלו קדושת יו"ט בתפלה מבע"י הרי זה כמו שחסרו מעט ממ"ט ימי הספירה שלפני חג הזה והתורה אמרה שבעת שבתות תמימות תהיינה, ומזה הטעם אין לקדש ג"כ קידוש היום מבע"י אף קודם תפלת ערבית.
ומבואר מדברי אדה"ז שכל ההקפדה הוא על תפלת ערבית וקידוש, אבל אין בזה שאלה מצד עצם דין של תוס' יו"ט, מדלא אמר בקיצור שאין דין של תוס' יו"ט בליל שבועות מצד דין תמימות, ומבואר שהגם שיש דין של תוס' יו"ט, כמו בכל שבת ויו"ט, מ"מ יש הקפדה במיוחד בנוגע ערבית וקידוש.
ועי' מש"כ בזה ב'העמק דבר' פ' אמור כג, כא ובמשך חכמה (ועוד), ובמש"כ במגדול אור חוברת ז(א) ע' 352 ואילך, וכן במשנת יעבץ סי' כט בארוכה. ובכל מקומות אלו אתי עלה מגדרי תוס' יו"ט וגדרי עיצומו של יום וכו' וכו'.
ואולי י"ל בזה:
דהנה בט"ז בתחילת הסי' מביא הקפדה זו לענין מעריב, אמנם במ"א מביא רק שאין מקדשין בליל שבועות מבע"י, ולא מזכיר מתפלת ערבית. וכ"ה בדינים שבסו"ס משאת בנימין בנוגע קידוש דייקא, וכ"ה בפר"ח כאן עיי"ש. ועי' ג"כ בשל"ה ריש מס' שבועות ההקפדה לענין קידוש דייקא.
ולכאו' אי אייתינן עלה מצד גדרי קבלת קדושת יו"ט שע"י התפלה וקידוש, וכשיטת אדה"ז בסי' רסא שע"י קידוש ותפלה הוא קבלת עיצומו של יום, א"כ מאי נ"מ בנדו"ד בין קידוש לתפלה, ולמה כתבו כל הנ"ל להקפיד על קידוש דוקא? והרי אם כבר התפללו מעריב (וכל הקבלה שעל ידו), מה יתוסף ע"י שיקדש ג"כ, שנאמר שדוקא ע"י קידוש יחסר מתמימות ולא ע"י תפלת מעריב1?
וי"ל שמתרצו אדה"ז ע"י דיוק לשונו שכתב "הרי זה כמו שחסרו מעט ממ"ט ימי הספירה", ולא כתב שמחסר ממש [ודלא כלשון שאר הפוסקים הנ"ל, שמשמעות לשונם הוא שמחסר ממש עיי"ש], ולכן י"ל הפי' שבאמת הרי גם ע"י תפלה וקידוש לא מחסר באמת מימי הספירה, שמהכ"ת שיחסר ממ"ט יום, כיון שמוטל עליו להוסיף מחול הקודש, הרי זה גופא מגדרי היו"ט להוסיף לפני זה, וא"כ אפי' אם יוסיף ע"י תפלה וקידוש אין בזה חסרון אמיתית. אלא שסו"ס כיון שמזכיר קדושת היום בתפלה וקידוש, היינו אמירת "את יום חג השבועות הזה", שאמירה זה שייך (מצד תוכנו) בעיקר בעצם היום של שבועות, הנה הגם שאין בזה סתירה אמיתית לענין התמימות של המ"ט יום, אבל מ"מ "הרי זה כמו שחסרו מעט ממ"ט יום", היינו שאמירה זו מהוה סתירה מעט לתוכן המ"ט יום שלפני זה, ולכן אין כדאי להתפלל ולקדש קודם צאה"כ.
וי"ל שזהו מש"כ אדה"ז "שאם יקדימו ויקבלו קדושת יו"ט בתפלה", ולכאו' הרי קבלת יו"ט כו' הוא בברכו כמבואר בהל' שבת, אלא הכוונה להזכרת קדושת יו"ט בתפלה כנ"ל.
ולכאו' זהו כונת הפרמ"ג כאן במשב"ז ס"ק א "וכשמתפלל ערבית ומזכיר בתפלה יום השבועות מבע"י הרי חסר ממ"ט יום", הרי שתלוי בהזכרת שבועות בתפלה. ולפ"ז אין הקפדה בעצם אמירת ברכו (עם כל הקבלה של יו"ט שקשור עם אמירת ברכו), כל זמן שגוף התפלה עם הזכרת קדושת היום שבו הוא אחר צאה"כ.
וי"ל שמקור דברי אדה"ז הוא בשל"ה הנ"ל, דהנה ז"ל השל"ה: "וקבלתי .. שלא לעשות קידוש ולאכול בליל ראשון של חג השבועות עד צאה"כ והטעם מפני שבספירה כתיב .. וא"כ כשמקדש בע"י מחסר אותו המקצת ממ"ט ימי הספירה שהרי חג השבועות הוא לאחר ספירה .. ואל תשיבני ממה שמתפללים אז התפלה מבע"י דז"א כלום, דהא ר' אושעיא צלי של מוצ"ש בשבת כדאיתא בברכות אע"ג דעדיין ממש שבת גמור הוא, ואל תקשה מקידוש הש"צ בב"ה דז"א אלא בשביל האורחים ולא מיחזי כלום ממחסר משבע תמימות, משא"כ אלו היה כל יחיד מקדש לעצמו" עיי"ש.
הרי חזינן שכתב בתוך דבריו ש"מיחזי" כמחסר, והיינו כנ"ל שאינו ממש מחסר אלא שהוא כמו שמחסר - מיחזי שמחסר.
ועוד, שלכאו' מהו הראי' שהביא מתפלת מוצ"ש בשבת, הרי שם פשוט שאין תפלתו בשבת מגרע כלום משבת, שהרי הוא שבת עד צאה"כ כפשוט (ואין בזה "קבלת" מוצאי שבת), משא"כ בנדו"ד הרי ע"י התפלה מקבל עליו קדושת יו"ט (ועיצומו של יום), וא"כ מהו הדמיון זל"ז. וגם מהו הסברא לחלק בין קידוש לתפלה.
וע"כ הפי' כנ"ל, שאין הפי' שמחסר ממש, אלא שהוא כמו שמחסר (וכלשון השל"ה ש"מיחזי"), ולכן שפיר הביא ראי' מתפלת מוצ"ש בשבת, שכמו ששם אין שהתפלה של חול נחשב כגירוע (אפי' באופן של "מיחזי") לקדושת שבת, כמו כן כאן אומרים שהגם שהתפלל תפלה של יו"ט ביום מ"ט אינו מגרע ואינו נחשב כמחסר. והיינו שמשם רואים שיתכן שתפלת ערבית של זמן מסויים יכול להיות בהזמן של לפני זה (כמו מוצ"ש בשבת), וא"כ הרי אין התפלה נחשב כמחסר (ו"זלזול"), כיון שזהו גופא מגדרי תפלה, וא"כ כמו כן בנדו"ד הרי תפלת ערבית של שבועות ביום שלפניו מבע"י אינו נחשב כמחסר, שהרי זהו מגדרי תפלת ערבית שיכול להיות בזמן שלפני זה.
משא"כ לענין קידוש י"ל שצ"ל דוקא בזמנו הנכון, ומהווה "סתירה" לזמן שלפני זה. כן י"ל ביאור דברי השל"ה.
ואם כנים הדברים הרי זה גופא מקור ויסוד דברי אדה"ז. אלא שמ"מ בזה מכריע אדה"ז (כדברי הט"ז) שצריכים להקפיד גם לענין מעריב, שסו"ס גם הוא מהווה כעין סתירה לזמן שלפני זה, ואולי משום שגם לענין תפלת מוצ"ש יש הגבלות מתי יכול להתפלל מבע"י כמבואר בתוס' שם וכ"ה להלכה, ולכן מכריע אדה"ז שגם לענין מעריב צריכים להקפיד, אבל מ"מ בעיקר היסוד ס"ל המבואר מדברי השל"ה הנ"ל.
ולפ"ז יוסבר מש"כ ב'דרך החיים' (להנתיבות) סי' קכח אות א "ומאחרין להתחיל להתפל ערבית בכניסת שבועות כדי שיהיו ימי הספירה תמימים ואם התפלל ערבית קודם חשיכה עכ"פ לא יקדש על הכוס עד אחר צאה"כ מטעם זה".
ולכאו' הדברים אינם מובנים, שאם כבר התפלל ערבית וקיבל עליו כל קדושת היום (ועיצומו של יום כו' כנ"ל), מה יוסיף עוד לגרוע מתמימות ע"י שיקדש ג"כ - הרי אין בקידוש עוד קבלת יתירה?
אבל לפי הנ"ל י"ל, שכיון שההקפדה הוא בזה שעושה "מעשה סתירה", שעי"ז "מיחזי" "כמו שמחסר" כו', הרי י"ל שהגם שעשה כבר פעולה אחד של "חיסר", אבל מ"מ אין לעשות עוד פעולה כזאת. היינו שמצד ה'חפצא' דיום מ"ט ותמימות כו' אין תפלתו וקידוש שלו מגרע, וכל החסרון הוא מצד ה'גברא' כיון שהוא כאילו מחסר כו', ולכן הרי אין להגברא לעשות עוד מעשה שנראה כמחסר [משא"כ אם אתינן עלה מצד גדרי תוס' יו"ט וקבלת יו"ט כו', הרי אין שום הסבר לכאו' לדברי הדה"ח]. ודוק.
1) והרי אין לומר שמיירי דוקא שקידש דוקא קודם התפלה (וכמ"ש אדה"ז), שאין זה במשמעות לשונם כלל, וא"כ למה יש הקפדה בקידוש אם כבר התפלל?