וכל הבת תחיון

וכל הבת תחיון

הרב ישכר דוד קלויזנר

נחלת הר חב"ד, אה"ק

בהגדה עם 'לקוטי טעמים ומנהגים' חלק א (ע' רסט) בפיסקא ואת עמלנו אלו הבנים מבאר כ"ק אדמו"ר זי"ע, דכשפרעה גזר לעמו ד'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון' (שמות א, כב), כוונתו היה לב' גזירות, דכל הבת תחיון נמי גזירה הוא, והיינו לחנך בנות ישראל בדרך המצרים ולהרוג אותם ברוחניות, ומדייק כן בתיבת 'תחיון' – 'זיי באלעבן' - ולפ"ז מבאר שם שינוי הלשון שנאמר כשגזר פרעה לפני זה להמילדות העבריות (א, טז) אמר, "אם בן הוא והמיתן אותו, ואם בת היא וחיה" (ולא קאמר ו'תחיה'), כיון שכאן הכוונה היא רק שלא להרוג אותן בלבד, ואין כאן גזירה. ואמר כך כדי שיוכל לבצע על ידן את הגזירה בשקט ובהצלחה, ולכן הרגיע אותן, ע"ש.

ולפ"ז נראה לבאר מדרשות חלוקות. דאיתא במדרש 'לקח טוב' עה"פ ואם בת היא וחיה (טז): "לפי שהיו מצריים שטופים בזימה, לפיכך אמר להם ואם בת היא וחיה" עכ"ל.

ועה"פ 'וכל הבת תחיון', איתא ב'שמות רבה' (פ"א כב): "מה צורך לפרעה לקיים הנקבות, אלא כך היו אומרים נמית הזכרים ונקח הנקבות לנשים לפי שהיו המצרים שטופים בזימה" עכ"ל - ועי' ב'תורה שלמה' שם [אות יו"ד] שעד"ז איתא עה"פ בכת"י 'חמאת החמדה': "ויקחו המצרים מהם נשים שהיו שטופים בזמה" עכ"ל.

והנה ב'תורה שלמה' שם [אות קעח] בדברי ה'לקח טוב' העיר, דלקמן (אות ריד) ב"'שמות רבה' דרשו כן על הפסוק וכל הבת תחיון, וכנראה שהיה לפני בעל ה'לקח טוב' דרש זה גם על הפסוק שלפנינו" עכ"ל.

ולפי מה שמבאר כ"ק אדמו"ר זי"ע נראה דאינו אותו דרש, ובאמת מדרשות חלוקות הן, דב'לקח טוב' מבואר רק שהניחו אותם לחיות בלבד, אבל לא לקחת אותם לנשים, והיינו שלא מבואר כאן שרצו לשנותן למצריות (לחנך אותם בדרכם ולהוליד מהן ילדים), כיון שבכתוב נאמר רק ו'חיה' ולא 'תחיון', משא"כ ב'שמות רבה' מבואר שלא רק שהניחו אותן לחיות, אלא שרצו לשנותם למצריות, והיינו לקחת אותן לנשים (אשתו כגופו דמיא) ולהוליד מהן ילדים ע"ד מצריים וכו', וזה הדרש מתאים בדוקא על הפסוק 'תחיון' כנ"ל, ולא על ו'חיה', וכן הדרש שב'לקח טוב' מתאים דוקא על ו'חיה' ולא על 'תחיון', וא"ש מאד[1]  והנה בביאור הנ"ל של כ"ק אדמו"ר זי"ע ראיתי מקשים: דלכאו' אינו מובן דאם אצל המילדות לא גזר גזירה על הנקבות, למה מעיקרא כתוב 'וחיה' הלא מעצמו מובן זאת? (וכמ"ש הוכחה זו גבי 'תחיון' הנ"ל).

  ונראה דלק"מ, והדבר מבואר בהדיא שם, כיון שע"י המילדות - שהי' עבריות - היה קשה לו לבצע את הגזירה, לכן "כדי לייכטער אויסצופירן ביי זיי די גזירה פון אפטויטן די זין" [=כדי לבצע על ידן ביתר קלות את הגזירה של הריגת הבנים] הרגיע אותם בזה ד'ואם בת היא וחיה' - משא"כ כשפרעה גזר אח"כ לעמו, על ידם לא היה קשה כלל לבצע גזירות, וממילא אילו 'וכל הבת תחיון' לא היה גזירה, שפיר היה מיותר, כיון להם לא היה צריך לשום הרגעה, ואדרבה וכו', וז"פ[1].