יכוין להוציא גם המרור [גליון] - 797
הרב שמואל זאיאנץ
ר"מ בישיבת "תפארת בחורים", מאריסטאון
בגליון תשצו (עמ' 25) דן הרב שלמה שי' קליין במה שכתבתי בגל' תשצה (39) בדברי כ"ק אדמו"ר בזה, דלכאו' למה אין המרור דכורך נפטר בברכת המוציא: א) מפאת שבא זכר להלל שהיה אוכלן ביחד וא"כ הוי המרור דברים הבאים מחמת הסעודה והמצה (שהלל היה אוכל המצה רק ביחד עם המרור כו'), ב) מפאת הדין ד"עיקר וטפל". וכתבתי לעיל לת' בב' אופנים. האופן הא': דכיון דאוכלין המרור (גם ההוא שבכורך) לחיוב דמצוה ולכן הוא נחשב בפני עצמו, עד שאינו נעשה טפל להמצה ליפטר בברכתה, (וציינתי לדברי הרבי בההדרן על פסחים בענין "עיקר וטפל" כששניהם הם מצוות).
וכתב הרב הנ"ל שאין מיושב הקושיא הב', דגם אם עיקרו בשביל המרור, אינו עדיף משורה פיתו ביין דא"צ לברך על משקה הבלוע בה, אפי' אם עיקר כוונתו בשביל המשקה, וא"כ גם כאן כיון דצריך גם להמצה כדי לצאת לדעת הלל, מדוע לא נפטר המרור בברכת המצה. ובוודאי אי"ז דומה לאוכל המליח ופת עמו להפיג החריפות, דשם אינו מכווין להפת רק להפיג החריפות משא"כ כאן כוונתו ג"כ להמצה כדי לצאת לדעת הלל.
אבל הנלע"ד הקלושה כנ"ל - דמצוה שאני, וכדברי הרבי בזה לענין "טפל ועיקר" דלרע"ק אין ענין דמצוה נחשב כ"טפל" לענין שייפטר בברכת ה"עיקר" גם אם בענין אחר היה לו להיחשב "כטפל" לגבי השני (שהוא העיקר). ולכן הגם שחושב לאכול המצה כדי לצאת חובתו, מ"מ אין זה גורע אכילת המרור להחשיבו כ"טפל" למצה כיון שענין המצוה דמרור קובע חשיבות בפני עצמה שאין להגדירה כטפל (ובמכ"ש מחגיגה ופסחים).
עוד כתב הרב הנ"ל לתרץ קושיא הא': בדברי הב"ח שלדברי הלל בזה"ז כבר יצא ידי חובת מרור כשאכלן לבדן ואוכלין הכורך רק לזכר למה שעשה הלל, לכן אין זה נחשב כבאים מחמת הסעודה (ורק בזה"ב שבזה מקיים חובתו הרי"ז חשיב כמחמת הסעודה).
אבל לכאורה אין ביאור זה מתאים בשיטת אדמה"ז וכמבואר בדברי הרבי בשיטת אדמה"ז (בההגדה עם 'לקוטי טעמים ומנהגים' פיסקא 'כורך'): "...ואינו יי"ח מרור - שתקנוהו חכמים זכר למקדש - אא"כ כורכו עם מצה ואוכלן ביחד (כמו שעשה בזמן ביהמ"ק) ... (שו"ע רבינו סתע"ה ס' טז-יח ובאחרונים ובס' שבח פסח האריכו)"1.
1) ונראה בעליל מזה שאדמה"ז הטעים בהא ש"אם עבר ושח א"צ לחזור ולברך על כריכה זו שמא הלכה כחביריו", ולא כטעם הב"ח בזה (דגם להלל כבר יי"ח מרור באכילת מרור לבדו).
וגם בדברי המג"א יש לעיין אם סובר כהב"ח, שהרי הביא ההלכה שאינו חוזר ומברך. והגם דמציין לדברי הב"ח: ישל"ע אם הציון הוא רק לההלכה אבל לא מטעמיה. ויש לעיין עוד במקורות ציונים אלו.
- הגם דהרבי ציין לשבח פסח ושם כתב ע"ד הב"ח (וכן בפי' דברי הטור) לכאורה נראה, דציין רק לכללות השקו"ט בענין זה שהוא האריך בזה, אבל לא ששיטת אדמה"ז היא כפי' השבח פסח ועוד, שהרי פשטות דברי אדמה"ז וכפי שמפרשו הרבי הוא שלהלל אינו ידי חובת מרור בזה"ז שתקנוהו לזכר למקדש בלי הכריכה. (וגם כשאין האפשרות לכרוך עם הפסח, מ"מ יש לכרכו במצה במה שיש בידו לעשותו הכי קרוב להאופן שנעשתה המצוה במקדש).