כרפס נוטל - 898

הרב בן ציון חיים אסטער

ר"מ בישיבת "אור אלחנן" חב"ד, ל.א.

בהגש"פ פיסקא ד"ה כרפס מעתיק כ"ק אדמו"ר מסידורו של אדה"ז "כרפס נוטל" וכתב ע"ז וזל"ק "כו' כדי להתמיה התינוקות, שאין עושים כזה בכל ימות השנה (פסחים קיד, א, ב). עכל"ק.

ויש לדייק:

א. אם מסביר בכלל ענין כרפס למה נתקנה הו"ל להעתיק רק התיבה "כרפס" ולמה מעתיק ג"כ "נוטל".

ב. מה רוצה לרמז ב"כו'" שכנראה למעיין אינו רק שמרמז על העתקת כל הפיסקא כמו עד"מ לגבי יחץ שמעתיק "יחץ ויקח כו'" [דשם הוא באותיות מודגשות משא"כ הכא].

ג. מה הלשון "שאין עושים כזה בכל ימות השנה" דהוא לשון מחודש ולשון רבינו בעצמו, ולמה לא העתיק כמו שכתב אדה"ז בשו"ע סי' תע"ג סעיף י"ד "שאין דרך לאכלם קודם הסעודה בכל ימות השנה" וכיו"ב דהוא לשון הרשב"ם בפסחים שם.

ד. למה מציין לדף קיד ע"א לכאורה כל הענין דהוה היכירא לתינוקות להתמיהם הוא רק בע"ב [ואף שהמשנה הביאו לפניו מטבל בחזרת נמצא בע"א, מ"מ הרי כאן מתחיל לתת טעם לכרפס שהוא כדי להתמיה התינוקות, ואינו רוצה להעיר מקורו של כרפס בכללותו].

ובפסקא ד"ה במי מלח או חומץ כתב [אחרי שמדייק בסדר הדברים] וזל"ק "אבל לא בחרוסת, דכיון דבטיבול שני חרוסת מצוה - לאחר שמילא כריסו ממנו יביאנה למצוה אתמהה (רא"ש שם)." עכל"ק.

ומשמע לכאורה דבא לאפוקי מדברי אדה"ז בשו"ע שם שכתב "ואם אין לו יטבלנו בחרוסת" אלא הכא קאמר אדה"ז בסידורו דאין לו לטבול בחרוסת כלל ורק במי מלח או חומץ.

וצ"ב מנין יצא לו לרבינו משמעות זו דלכאורה אין אדה"ז מקבץ בסידורו כל הדינים דבדיעבד אם אין לו מי מלח או חומץ או שאר טיבולים, וכמו שלא הביא מה הדין אם אין לו אלא חזרת [דאז להרבה פוסקים [ראה ב"ח ופר"ח] טובל בחרוסת וכדמשמע ברשב"ם שם] כמו כן אינו מביא אם אין לו מי מלח או חומץ או שאר טיבולים ואינו רוצה לרמז לשלול טיבול בחרוסת בכל אופן.

וי"ל בדא"פ בכהנ"ל ובקיצור, הנה בשו"ע סי' תע"ג סעיף ד' כתב "מביאין לפני בעה"ב קערה שיש בה שלש מצות ומרור וחרוסת וכרפס או ירק אחר" והרמ"א מוסיף כאן "וחומץ או מי מלח" והמחבר ממשיך "ושני תבשילין".

והנה אדה"ז בסעיף כ' כשמביא הדין דיביאו לפניו וכו' כותב כפי שהוא במשנה שהוא אחר שאכל הירקות, ולכן אין כאן כל סיבה שיביאו לפניו חומץ או מי מלח, אמנם הרי בסעיף כה כתב כמו שכתוב בטושו"ע שנהגו להביא כל דברים אלו לפני בעה"ב מיד אחר קידוש קודם אכילת הירקות, וא"כ הו"ל להוסיף שיביאו לפניו ג"כ חומץ או מי מלח וכמ"ש הרמ"א, ומ"מ סותם אדה"ז וכותב "כל דברים אלו" שבפשטות הוא כמו "כל דברים אלו" דסעיף כד דאזל מיני' דמפורש שם שהוא "דהיינו המצות והמרור והחרוסת וב' תבשלילן". וצ"ב, ובפרט דיהי' נפק"מ אם צריך להביא מי מלח או חומץ לפני כאו"א או רק לפני בעה"ב [והרי דייק אדה"ז בסעיף י"ד לגבי אכילת הירקות שצ"ל כל או"א הגם לכאורה שאף אם רק הבעה"ב אוכל דיו לכאורה להתמיה התינוקות].

ולאידך גיסא בסוף סעיף כה אכן כתב "ולאחר שאכלו מהירקות יכול לסלק מעל השולחן את מה שנשתייר מהירקות והחומץ או מי מלח" הגם דכנ"ל אינו מביא להדיא דמביאין זאת על השולחן. [ודין זה הוא מהמג"א שם ואדה"ז משנה ששם לשון מהקערה ואדה"ז כתב מהשולחן, וזה לשיטתי' דהמחבר בשו"ע כשכתב הדין דלהביא לפניו כל הדברים כתב "קערה" אמנם אדה"ז בסעיף הנ"ל השמיט קערה והיינו שממשיך כמו שהי' בזמן המשנה ורק השינוי הוא שמביאין הדברים מיד אחר קידוש ולא אחר הירקות, ורק בסעיף כו כשמבאר אדה"ז הדין דאין מעבירין אז כתב טוב שיסדרם לפניו בקערה [ולא רק על השולחן]. ואכ"מ.]

וביותר נראה השמטה זו בסעיף כו דכשמביא הדין איך לסדר כל הדברים לפניו בקערה מתחיל בירקות שיהיו סמוכים לו יותר מן המצה וכו', אמנם ברמ"א שם כתב "דהיינו הכרפס יהא למעלה מן הכל והחומץ סמוך לו יותר מן המצה וכו'", והיינו שאדה"ז משמיט החומץ או מי מלח, והגם דיכולים לומר שנכלל בירקות וא"צ לפרט מ"מ הרי הרמ"א מפרט [ובפרט שאדה"ז כתב ויסדרם לפניו דמשמע שהסדר קאי על כל דבר ודבר בפני עצמו, ולכן בודאי הי' צריך לפרט משא"כ הרמ"א כותב ויסדר הקערה לפניו דהוא יותר לשון כללי ומ"מ הוא מפרט כנ"ל. וצ"ב.

עוד צ"ב דהנה בשו"ע סעיף ו' כתב ויקח מהכרפס פחות מכזית ומטבלו בחומץ ומברך בורא פרי האדמה, אמנם אדה"ז בסעיף יד הנ"ל לא הזכיר בכלל ומברך בפה"א, ורק בסעיף יז כתב דיהי' כרפס מירק שברכתו בפה"א כדי שיפטור המרור, וצ"ב שינוי זו ובפרט שהמג"א מביא שקו"ט מתי מטבילין לפני הטבילה או אחריו ואדה"ז משמיט כל הענין [משא"כ בסידורו, וכמו שכתב כ"ק אדמו"ר בפיסקא ד"ה ויטבול [ומה שיש להעיר שם שמביא מסי' תע"ה ולא מהכא בסי' תע"ג גופא, אכ"מ.]].

וי"ל הביאור בכ"ז ובקיצור, דהנה הר"ן בפסחים שם כתב בדעת רש"י וכ"כ רבינו דוד בדעת הרשב"ם [ועיי"ש בהערות המהדיר] דמש"כ במשנה "מטבל" היינו מטפל והיינו דעוסק באכילת הירקות וע"ד לשון פיהמ"ש להרמב"ם שם, עיי"ש, וברש"י וברשב"ם לפנינו ליתא.

ותמיהת התינוקות כתב שם הרשב"ם בד"ה עד שמגיע הוא משום אכילת הירקות קודם הסעודה, והא דמטבל בפועל הוא משום שכל אכילתן ע"י טיבול עיי"ש, והיינו שהטיבול הוא רק פרט בהאכילה דאכילה חשובה היתה ע"י טיבול.

וכשנדייק בלשון אדה"ז בשו"ע ס"ל כהרשב"ם דכתב "צריך כל אחד ואחד לאכול מעט ירקות בטיבול [וממשיך לבאר מהי טיבול] דהיינו שיטבלנו בחומץ או במי מלח או בשאר מיני טיבולים ואם אין לו יטבלנו בחרוסת". ושינה מלשון השו"ע דלא כתב שם כל אחד ואחד ולא כתב צריך לאכול אלא כתב ויקח כו' ומטבלו, וראה סי' תפ"ד סעיף כ' "תקנת חכמים שתקנו לאכול ירק קודם ההגדה", וזה מש"כ אדה"ז כלשון הרשב"ם "שאין דרך לאכלם קודם הסעודה בכל ימות השנה" שלשיטתו תמיהת התינוקות הוא ע"י אכילת הירק קודם הסעודה והטיבול הוא רק פרט בהאכילה.

ולכן פסק אדה"ז בשולחנו שיכול לטבלו בחרוסת אם אין לו שאר טיבולים דכנ"ל אין כאן קיום בהטיבול ורק כמו שהי' כל אכילתם ע"י טיבול וכנ"ל.

משא"כ בסידורו בהגש"פ ס"ל לאדה"ז כהפי' הפשוט במתני' [והרשב"ם] מטבל דהתמי' הוא הן מצד האכילה והן מצד הטיבול, ורבנו מדייק זאת מאריכות [ושינוי לשון] אדה"ז "ונוטל" דלכאורה הול"ל בקיצור "ומטבל הכרפס במי מלח וכו' [ומה הלשון ונוטל ולא ויקח כמ"ש בשו"ע כנ"ל ובכ"מ בהגדה] על כן פירש "כו'" דב"נטילה" זו נכלל תרי דברים האכילה והטיבול ו"נטילה" זו הוא כדי להתמיה התינוקות שאין עושים "כזה" היינו האכילה והטיבול בשאר ימות השנה.

ומכיון דיש קיום בהטיבול והוא חלק מהתקנה דאכילת הירקות על כן שייך לומר מש"כ הרא"ש דאין לטבול בכל אופן בחרוסת דהוא מצוה בטיבול שני, אמנם אם אין כאן בכלל איזה קיום בהטיבול אף אם יטבול הירק בחרוסת [בדיעבד] לא יהי' סתירה להטיבול השני דשם ה"טיבול" הוא המצוה.

ולכן השמיט אדה"ז בשולחנו חומץ או מי מלח מהקערה דאין כאן דין טיבול, והוא רק שמטבילין האוכל באיזה דבר ולכן משמיט שמברך בפה"א שבודאי קודם כל אכילה מברך ורק מביא לקמן בדין הירק שיהי' ברכתו בפה"א לפטור המרור, משא"כ בהגש"פ הרי האכילה הוא אכילה בטיבול דוקא, ודוקא במי מלח או חומץ ולא בשום דבר אחר ולכן צ"ל שמברך בפה"א דקאי ממילא גם על הטיבול דהרי האכילה הכא הוא אכילה אחרת אכילה ע"י טיבול.

[וכן י"ל לפי זה למה רבינו שקו"ט איזה מהן קודם מי מלח או חומץ דלפי מש"כ אדה"ז בשו"ע אין כאן מקום לשקו"ט דשאר טיבולים הוא בדיוק כמו מי מלח או חומץ, משא"כ בהגש"פ.]

וחילא דידי מהמבואר בשיחת ש"פ קדושים תשמ"א דהקשה כ"ק אדמו"ר דלמה אמרינן דבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פ"א הרי מטבילין הלחם במלח, ועיי"ש דברים נפלאים, ושם מסיק רבינו דאין בכלל קושיא דמטבילין פירושו רק במשקה וכיו"ב וזה תמיהת התינוק, עיי"ש [ומה שהעירו המניחים מהח"י שגו וטעו] דכנ"ל דרבינו למד בדעת אדה"ז דהתמי' הוא משום האכילה בטיבול במי מלח או בחומץ דוקא. ולפי זה מתורץ כל הדיוקים הנ"ל, ואני אמרתי בחפזי.