סימן תעב

שיעור שתיית ד’ כוסות

מאת: הרב אברהם אלאשוילי

בסי' תעב ס"כ כותב אדה"ז: "צריך לכתחילה לשתות רוב הרביעית בבת אחת, דהיינו שישתה בשתיה אחת ולא יפסיקנו לשתי שתיות", וממשיך אדה"ז וכותב "ולכן אין ליקח כוס שפיו צר .. מפני שלא יכול לשתות רביעית בבת אחת"[1].

ויש לעיין בדבריו, שברישא כתב שצריך לשתות "רוב  הרביעית בבת אחת", ואילו בסיפא כתב שלא ליקח כוס צרה שלא יוכל לשתות ממנו "רביעית בבת אחת", שמשמע שאף אם יוכל לשתות ממנו רביעית בבת אחת, אין ליקח הכוס. ויש להבין מדוע?

לכאורה היה אפשר לומר שאין זו סתירה בדברי אדה"ז עצמו, כי אדה"ז מעתיק כאן את לשונות הפוסקים, ברישא העתיק את לשון המג"א סקי"א, ואילו בסיפא העתיק את לשון הרמ"א סט"ו. אך זהו דוחק גדול לומר כן, שהרי דרכו של אדה"ז לשנות בהעתקת לשונות הפוסקים לפי צורך גדרי ההלכה או דקדוקיה, ובודאי במקומות שהלשונות אינם עולים בקנה אחד.

ונראה לומר שהביאור בזה הוא פשוט, דברישא מדבר בדין שתיית האדם, ובסיפא מדבר בדין לקיחת הכוס. דהנה ס"כ בא בהמשך למבואר בסי"ט, ושם הביא אדה"ז כמה דעות בדין שתיית ד' כוסות אם צריך לשתות כולו או רובו או רוב רביעית, ולהלכה הוא כותב שהעיקר הוא כדעה האומרת שדי לשתות רוב רביעית, מלבד הכוס האחרון שצריך לשתות רביעית שלימה, מפני ברכה אחרונה. ובהמשך לכך כותב אדה"ז בתחילת ס"כ שאת "רוב הרביעית", הנזכר בס"כ, היינו ג' כוסות הראשונים (שלכתחילה די לשתותם רוב רביעית), יש לשתות לכתחילה בבת אחת. ומזה מובן שאת הכוס הרביעית צריך לשתות רביעית בבת אחת (שהרי מן הדין צריך לשתות ממנו רביעית). ומכיון שכך כותב אדה"ז בסיפא שלא ליקח לד' כוסות כוס כזו שלא ניתן לשתות ממנה רביעית בבת אחת, כיון ששתיית הכוס האחרונה צריכה להיות רביעית בבת אחת, ונמצא שלא יוכל לקיימה בכוס זו.

וכל זה להלכה, אבל למעשה המנהג הוא לשתות אל כל הכוס ובבת אחת, כ מובא בלקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ מכ"ק אדמו"ר זי"ע בסד"ה קידוש (בקטע המתחיל בפסח), ומציין שם לב"ח ולמג"א ושכן מנהג בית הרב. כלומר נוהגים לפי שתי החומרות: נוהגים כשיטת הב"ח לשתות את כל הכוס (וראה גם שו"ע אדה"ז שם סי"ט: "וטוב לחוש לסברא הראשונה וליקח כוס קטן ולשתות כולו"). ונוהגים כדברי המג"א לשתות "בבת אחת". ואף שהמג"א כתב לשתות בבת אחת רק על "רוב רביעית" בלבד, אבל כבר כתב המחצה"ש שם שמזה מובן שלפי הב"ח צריך לשתות את כל הכוס בבת אחת.

וזהו רק לכתחילה, אבל בדיעבד אם לא שתה "בבת אחת" – יש לשתות רוב רביעית "בכדי שיעור שתיית רביעית", ואם אינו שותה בשיעור זה – אינו יוצא י"ח, וצריך לחזור ולשתות, כמובא בשוע"ר סי' תעב ס"כ (וראה שם שזהו דוקא בשתי כוסות הראשונים אבל לא בשתי כוסות האחרונים, ע"ש הטעם).

וזה נכון גם לפי מה שפסק אדה"ז בסדר ברה"נ פ"ח ס"ו שהעיקר להלכה ששיעור שתיית רביעית הוא בכדי אכילת פרס, מפני ששם מדבר בשתיית רביעית, ובשתיית רביעית "אין סברא לשער שתיית רביעית שבמהרה בכדי שתיית רביעית שבשתיה בינונית" (כלשון מהרי"ל בשארית יהודה סי' טו בשם אדה"ז), ואילו כאן הרי העיקר להלכה ששיעור השתיה הוא רוב רביעית ולא רביעית (מלבד הכוס האחרון), ובזה גם הרמב"ם (בהל' שביתת עשור פ"ב הי"ד) יודה ששיעור השתיה הוא בכדי שתיית שיעור רביעית (ראה שארית יהודה שם), ולכן אפילו לענין דיעבד (בשתי כוסות הראשונים) יש לשתות רוב הרביעית "בכדי שיעור שתיית רביעית" ולא יותר[2].

 


[1] אבל ראה שוע"ר סי' קפג ס"ט: "לכתחילה יש לברך על כוס אחר (כדי שיוכל לשתות רביעית כאחת .. מה שאי אפשר לעשות כן בקל בכוס שפיו צר)".

[2] ראה סדר ברה"נ עם מקורות ציונים והערות פ"ח הערה נ.




הוסף תגובה